:

ארכיון כותב

דרינה גלדון: למוֹת חייל רוסי

In נקודתיים: 15 on 28 ביוני 2022 at 17:00

1 
בָּעִיר נֵרוֹבְלִיׇה מוֹכְרִים מִלְחָמָה מֵהַבֹּקֶר מוֹכְרִים וְקוֹנִים אֶת דִּמְעוֹתֵינוּ אֶת פְּצִיעוֹתֵינוּ וְאֶת מִיתוֹתֵינוּ
מוֹכְרִים וְקוֹנִים בִּגְדֵי יְלָדִים, נַעֲלַיִם וְצַעֲצוּעִים
מוֹכְרִים וְקוֹנִים שְׁטִיחִים רָהִיטִים מַכְשִׁירֵי חַשְׁמַל בֵּיתִיִּים מְתָגִים שְׁקָעִים מֵהַמְּחוֹזוֹת הָאוּקְרָאִינִים הַכְּבוּשִׁים
כְּדֵי שֶׁבִּנְרוֹבְלֶיהָ יֵדְעוּ אֶת גְּבוּרַת הַצָּבָא הָרוּסִי וְכַמָּה לוֹחֵם אֶחָד מְסֻגָּל לִגְנֹב


2
מִן הָעִיר מׇאזִיר לוֹחֲמִים רוּסִיִּים שׁוֹלְחִים הַבַּיְתָה מִלְחָמָה אוֹרְזִים וְשׁוֹלְחִים אֶת דִּמְעוֹתֵינוּ אֶת פְּצִיעוֹתֵינוּ וְאֶת מִיתוֹתֵינוּ שֶׁלָּנוּ בְּקַרְטוֹן וּבְנַיְלוֹן
שׁוֹלְחִים לִקְרוֹבֵיהֶם בִּגְדִי יְלָדִים, נַעֲלַיִם וְצַעֲצוּעִים
שׁוֹלְחִים שְׁטִיחִים רָהִיטִים סִירִים מַחֲבַתּוֹת תַּנּוּרִים מְכוֹנוֹת קָפֶה בְּלֶנְדֵּרִים מַחְשְׁבִים נַיָּדִים טֵלֵוִיזְיוֹת פְּלַזְמָה מְתָגִים שְׁקָעִים מְעִילֵי צֶמֶר חַמִּים צְעִיפֵי מֶשִׁי נַעֲלֵי סְפּוֹרְט בְּלוּיוֹת וַעֲגִילֵי זָהָב מֵהַמְּחוֹזוֹת הָאוּקְרָאִינִים הַכְּבוּשִׁים
כְּדֵי שֶׁבַּבַּיִת יֵדְעוּ אֶת גְּבוּרַת הַצָּבָא הָרוּסִי וְכַמָּה לוֹחֵם אֶחָד מְסֻגָּל לִגְנֹב

3
הַמִּלְחָמָה עוֹבֶרֶת לְרוּסְיָה בְּאוֹטוֹבּוּסִים וּבְרַכָּבוֹת
מַחֲזִירָה לְהוֹרִים חַיָּלִים רוּסִים עֲרֻמִּים בַּאֲרוֹנוֹת אֲבַץ
נוֹתֶנֶת לָהֶם בִּתְמוּרָה אֶת דִּמְעוֹתֵינוּ אֶת פְּצִיעוֹתֵינוּ וְאֶת מִתוֹתֵינוּ
נַעֲלַיִם וּבִגְדִי יְלָדִים וְצַעֲצוּעִים
שְׁטִיחִים רָהִיטִים סִירִים מַחֲבַתּוֹת תַּנּוּרִים מְכוֹנוֹת קָפֶה בְּלֶנְדֵּרִים מַחְשְׁבִים נַיָּדִים טֵלֵוִיזְיוֹת פְּלַזְמָה מְתָגִים שְׁקָעִים מְעִילֵי צֶמֶר חַמִּים צְעִיפֵי מֶשִׁי נַעֲלֵי סְפּוֹרְט בְּלוּיוֹת וַעֲגִילֵי זָהָב מֵהַמְּחוֹזוֹת הָאוּקְרָאִינִים הַכְּבוּשִׁים

4
אֵם זְקֵנָה תַּעֲמֹד מֵעַל קִבְרוֹ שֶׁל חַיִל
וְתַגִּיד
/הִתְקַשַּׁרְתָּ / לָאַחֲרוֹנָה / מְעַט / מִדַּי / מַמְזֵר / אֵין / לְךָ / לֹא / בּוּשָׁה / וְלֹא / מַצְפּוּן / יָכֹלְתָּ / לִגְנֹב / טֵלֵפוֹן / מִמִּישֶׁהוּ / מְהָמְּקוֹמִיִּים / וּלְהִתְקַשֵּׁר / לְעִתִּים / קְרוֹבוֹת / יוֹתֵר /  
וְאִמּוֹ שֶׁל הַחַיָּל תִּבְכֶּה מָרָה
מֵעַל קִבְרוֹ שֶׁל הַחַיִל יַעַמְדוּ חֲבֵרָיו אֶחָד מֵהֶם יַגִּיד לְבַסּוֹף
/ יָשַׁבְנוּ / עַל / סַפְסָל / לִמּוּדִים / אֶחָד / הָיִיתָ / יֶלֶד / מֵאִיר / פָּנִים / הָיִיתָ / יֶלֶד / כָּל / כָּךְ / טוֹב /
וַחֲבֵרוֹ שֶׁל הַחַיָּל יִבְכֶּה מָרָה
אֵשֶׁת הַחַיִל תַּעֲמֹד בְּשֶׁקֶט מֵעַל הַקֶּבֶר
וְתִשְׁתֹּק-תִּשְׁתֹּק-תִּשְׁתֹּק
וַתִּבְכֶּה-תִּבְכֶּה-תִּבְכֶּה
אֶלָּא שֶׁדִּמְעוֹתֵיהֶם אֵינָן דִּמְעוֹתֵינוּ
וְצָרָתָם אֵינֶנָּה צָרָתֵנוּ

5
בְּכָל פִּנַּת בֵּיתוֹ שֶׁל חַיִל רוּסִי מֵת – מִלְחָמָה
בְּגָדִים  נַעֲלַיִם וְצַעֲצוּעִים שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר בַּאֲרוֹן הַיְּתוֹמִים שֶׁלּוֹ
שָׁטִיחַ עַל רִצְפַּת הַסָּלוֹן
מְכוֹנַת קָפֶה בְּלֶנְדֶּר וְכִירַיִם בַּמִּטְבָּח
סִיר וּמַחֲבַת עַל הַכִּירַיִם
טֵלֵוִיזְיָה עַל הַקִּיר
שֻׁלְחָן בְּחֶדֶר הָאַלְמָנָה
מַחְשֵׁב נַיָּד עַל הַשֻּׁלְחָן בְּחַדְרָהּ שֶׁל הָאַלְמָנָה
עֲגִילֵי זָהָב בְּאָזְנֵי הָאַלְמָנָה
בַּאֲרוֹן הָאַלְמָנָה מְעִיל צֶמֶר צָעִיף מֶשִׁי נַעֲלֵי סְפּוֹרְט בְּלוּיוֹת
וּלְאָן שֶׁלֹּא תָּעִיף מַבָּט צָרָתֵנוּ נִמְצֵאת בְּכָל מָקוֹם

02-03.04.2022


מאוקראינית: גלי-דנה זינגר

на смерть російського солдата 1 у місті наровлі торгують війною від самого ранку продають і купують наші сльози каліцтва і смерті продають і купують дитячий одяг взуття та іграшки а також килими меблі побутову техніку вимикачі розетки з окупованих українських провінцій щоб у наровлі знали про доблесть російської армії і те як багато може вкрасти один боєць 2 із міста мозира надсилають додому війну російські військові пакують в картон і поліетиленову плівку наші сльози каліцтва і смерті надсилають своїм рідним дитячий одяг взуття та іграшки а також килими меблі каструлі сковорідки кухонні плити кавоварки блендери ноутбуки плазмові телевізори вимикачі розетки теплі вовняні пальта шовкові хустки ношені кросівки і золоті сережки з окупованих українських провінцій щоб вдома знали про доблесть російської армії і те як багато може вкрасти один боєць 3 їде в росію війна автобусами й ешелонами повертає батькам російських солдатів акуратно складених у цинкові труни дарує натомість їм наші сльози каліцтва і смерті дитячий одяг взуття та іграшки а також килими меблі каструлі сковорідки кухонні плити кавоварки блендери ноутбуки плазмові телевізори вимикачі розетки теплі вовняні пальта шовкові хустки ношені кросівки і золоті сережки з окупованих українських провінцій 4 над могилою солдата стоятиме стара мати і скаже /так/мало/дзвонив/цей/байстрюк/останнім/часом/ні/стида/ні/совісті/а/міг/би/у/когось/із/місцевих/вкрасти/телефон/і/дзвонити/частіше/ і мати солдата гірко заплаче над могилою солдата друзі стоятимуть один із них врешті скаже /сиділи/за/однією/партою/таким/світлим/хлопчиком/був/таким/добрим/ і друг солдата гірко заплаче над могилою стоятиме тихо дружина солдата і буде мовчати-мовчати-мовчати і плакати-плакати-плакати тільки їхні сльози – не наші сльози і горе їхнє – не наше горе 5 у кожному кутку дому загиблого російського солдата – війна чужим одягом взуттям та іграшками у шафі його сиріт килимом на підлозі вітальні кавоваркою блендером і плитою на кухні каструлею і сковорідкою на плиті телевізором на стіні столом у кімнаті вдови ноутбуком на столі у кімнаті вдови золотими сережками у вухах вдови у шафі вдови вовняним пальтом шовковою хусткою ношеними кросівками і куди вже не кинеш оком - скрізь наше горе 02-03.04.2022

הצילום של ולנטין קוזן
דרינה גלדון (נולדה ב-1993) – משוררת, סופרת, מתרגמת, חוקרת ואמנית מיצג אוקראינית. זכתה במספר פרסים באוקראינה ובעולם, כגון «Word Coronation» ,פרס אוקראיני-גרמני על שם אולס הונצ'ר ואחרים. מחברת של שני ספרי שירה בשפה האוקראינית. שיריה תורגמו ל-22 שפות. ספרה הדו-לשוני «Radio 'Wojna'» עומד לראות אור בהוצאת Biblioteka Śląska (פולין) בתרגום של יאנוש רדויאנסקי.

מריאנה קייאנובסקה: ***

In נקודתיים: 15 on 25 ביוני 2022 at 11:27

מִדְבָּר עִם רָאשֵׁי חֹל רְעֵבִים.
עִם רָאשִׁים רְעֵבִים מִתְגַּלְגְּלִים אַחֲרֵי מֹשֶׁה

זְמַן כֹּה רַב
שֶׁנּוֹלָדִים יְלָדִים
וַאֲפִלּוּ יַלְדֵי יְלָדִים
עַד שֶׁהַדָּגִים שֶׁהֻנְּחוּ בֵּין לְחָמִים יְבֵשִׁים 
מִתְקַשִּׁים.

אֲפִלּוּ יַעַר נֶעֱרַם
מִזַּרְדֵי עֲצָמוֹת 
מְיֻבָּשִׁים שֶׁנָּפְלוּ 
מִנֶּגֶד שָׁמַיִם וּמִנֶּגֶד שֶׁמֶשׁ.

כִּי הַמִּדְבָּר הָאֱלֹהִי הַהוּא

לֹא מוֹחֵל
הוּא יוֹרֵד

עַל רָאשִׁים אֲחָדִים
שֶׁמִּתְגַּלְגְּלִים מֵעֵבֶר לְקַו הָאֹפֶק
עַל הַיָּבֵשׁ,
הַיָּבֵשׁ מִדַּי.

חוֹל זָהֹב
זָרוּעַ 
עַל גַּבֵּי הַחַי.

מִדְבָּר עִם רָאשֵׁי חֹל רְעֵבִים
הַמֻּבְטָח
לִרְעֵבִים וְלַעֲרוּמִים.

מאוקראינית: אולכסנדר אוורבוך
 לראשונה פורסם בעיתון 77, מרץ 2022

Пустеля з голодними головами піску. З голодними головами, які котяться за Мойсеєм так довго, що аж народжуються діти, і діти дітей, і риби черствіють, покладені між сухими хлібами. Аж ліс постає з висушеного хмизу кісток, що попадали просто неба і просто сонця. Бо та Божа пустеля не відпускає опускається на декотрі з тих голів, що закочуються за обрій по сухому, по пересохлому. Золотий пісок розсипаний по живому. Пустеля з голодними головами голодних і голих обітована.

מאריאנה קיאנובסקה (1973) – משוררת, סופרת, מתרגמת וחוקרת ספרות אוקראינית. פרסמה שנים־עשר ספרי שירה, אוספי סיפורים, עשרות ספרי
תרגומים (מתוכם בעיקר תרגומי שירה פולנית וליטאית). זכתה בשורת פרסים בינלאומיים, בין השאר הפרס ע"ש טאראס שבצ'נקו לספרות יפה (פרס
ספרותי מרכזי באוקראינה) לשנת 2020 והפרס ע"ש שלום עליכם על ספר שיריה "קולות באבי יאר". מתגוררת בלביב.

אולכסנדר אוורבוך: ***

In נקודתיים: 15 on 24 ביוני 2022 at 12:23
אֲנַחְנוּ אֶחָד עַל אֶחָד
אֱלֹהַי הַבִּלְתִּי נִסְבָּל
 
בִּגְלָלְךָ
יָמוּת צַדִּיק עִם רָשָׁע.
 
אֲנַחְנוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּאוּ עַד אֵלֶיךָ בַּלַּיְלָה.
 
פְּתַח אֶת שֶׁעָרֶךָ
וְשַׁחְרֵר אוֹתָנוּ.  
 
הָעִיר הַזֹּאת קְרוֹבָה מִכְּדֵי לִבְרֹחַ אֵלֶיהָּ.
 
אֵיזוֹ הִמָּלְטוּת בְּזוּיָה
עִם תֻּפִּים וּמַחֲלוֹת מוּלָדוֹת
כִּי שְׁמֶנוּ מְקֻלָּל.
 
וּפִּיּוֹתֵינוּ הַמְּלֵאִים אֲבַק הֲרִיסוֹת
זוֹעֲקִים אֶת הַשָּׁעוֹת הַקָּשׁוֹת מִכָּל.
 
אֲנִי חַיָּב לִבְלֹעַ אֶת הָרָעָב הַזֶּה
 
כִּי אֵין קֶבֶר שֶׁלֹּא לָקַחְנוּ עִמָּנוּ
 
כִּי אֵין נְצִיב מֶלַח אֲשֶׁר לֹא הִבַּטְנוּ עָלָיו לְאָחוֹר
 
אֲנַחְנוּ מֶלַח הָאָרֶץ
שֶׁהֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ עֵינֶיךָ אֱלֹהַי.

תרגום עצמי

ми один на один боже нестерпний мій через тебе праведний загине з безбожним. ми люди що прийшли до тебе вночі. відчини двері господи мій, і відпусти нас. це місто заблизько щоб тікати до нього. яка це скорботна втеча - з барабанами і вродженими хворобами бо ймення нам - горе. а роти наші повні цегляного пилу викрикують найтяжчі години. я мушу ковтнути цей голод бо нема гробу який ми б не взяли з собою бо нема соляного стовпа на який не озирнулися ми сіль цієї землі кинута у твої, господи, очі.

אולכסנדר אוורבוך, נולד ב־1985 באוקראינה, מתגורר בישראל משנת 2001 . משורר דו־לשוני (אוקראינית ורוסית), מתרגם וחוקר ספרות. קיבל את הדוקטורט במחלקה לשפות ולספרויות סלאביות באוניברסיטת טורונטו. פוסטדוקטורנט באוניברסיטת אלברטה, קנדה. פרסם שלושה ספרי שירה. שיריו ותרגומיו (בעברית, רוסית, אוקראינית ואנגלית) פורסמו באנתולוגיות ובכתבי עת ספרותיים. שירתו של אוורבוך עוסקת באתניות מקוטעת, ריבוי זהויות ורב לשוניות, קוויריות, כתיבה תיעודית וזיכרון. ארגן אירועי שירה ופסטיבלים רבים, האחרון שבהם הוא הפסטיבל הבינלאומי לשירה אוקראינית בת ימינו, בקיץ 2020 .

אולכסנדר אוורבוך: ***

In נקודתיים: 15 on 14 ביוני 2022 at 13:00

לִכְאוֹרָה לֹא עַל עַצְמִי
כַּאֲשֶׁר אַתָּה סוֹף סוֹף מַצְלִיחַ לְהֵרָדֵם
מִתּוֹךְ עֲרָפֶל רַדְיוֹאַקְטִיבִי
כַּעֲבֹר שְׁעָתַיִם-שָׁלוֹשׁ
מִתְחַוְּרוֹת צְלָלִיּוֹת מֻכָּרוֹת לֹא מְאוֹד
הֵן נָעוֹת לְאִטָּן 
מִבֵּיתֵנוּ לָזֶה הַשָּׁכֵן
וְנִדְמֶה שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת דִּבּוּרָן הַמְּקֻטָּע
מֵעֵין הֶמְיָה בָּהּ כָּל זְעָקָה 
נֶהְדֶּפֶת מִקִּירוֹת בָּתִּים טְרוֹמִיִּים
בָּעִיר כִּמְעַט לֹא קַיֶּמֶת
שֶׁבְּמֶרְכָּזָהּ כֻּלָּנוּ יַחְדָּיו מְחַכִּים
לְאֵיזוֹ הִתְפַּקְּחוּת  
יֵשׁ לָנוּ דַּקָּה אוֹ שְׁתַּיִם
עַד שֶׁמִּישֶׁהוּ קָרֵב לְמַעְגָּלֵנוּ 
ואוֹמֵר: לֹא עוֹד, לֹא עוֹד


תרגום עצמי

нібито не про себе коли нарешті засинаєш у радіаційному тумані через дві-три години проступають не дуже знайомі силуети вони повільно пересуваються від нашого будинку до сусіднього та я нібито чую їхню поривчасту мову це мукання на якому кожне звертання до себе відлітає від стін панельних будинків майже неіснуючого міста посередині якого ми вкупі чекаємо на якесь прозріння у нас є хвилина чи дві потім до нашого кола хтось підходить та каже: не треба, не треба

הצילום של גלי-דנה זינגר
אולכסנדר אוורבוך, נולד ב־1985 באוקראינה, מתגורר בישראל משנת 2001 . משורר דו־לשוני (אוקראינית ורוסית), מתרגם וחוקר ספרות. קיבל את הדוקטורט במחלקה לשפות ולספרויות סלאביות באוניברסיטת טורונטו. פוסטדוקטורנט באוניברסיטת אלברטה, קנדה. פרסם שלושה ספרי שירה. שיריו ותרגומיו (בעברית, רוסית, אוקראינית ואנגלית) פורסמו באנתולוגיות ובכתבי עת ספרותיים. שירתו של אוורבוך עוסקת באתניות מקוטעת, ריבוי זהויות ורב לשוניות, קוויריות, כתיבה תיעודית וזיכרון. ארגן אירועי שירה ופסטיבלים רבים, האחרון שבהם הוא הפסטיבל הבינלאומי לשירה אוקראינית בת ימינו, בקיץ 2020 .

זלמה מרבאום-אייזינגר: פואמה

In נקודתיים: 15 on 13 ביוני 2022 at 13:35

הָעֵצִים שְׁטוּפִים בְּאוֹר רַךְ, 
כָּל עָלֶה נוֹצֵץ וְרוֹעֵד בָּרוּחַ.
הַשָּׁמַיִם כְּמוֹ מֶשִׁי כָּחֹל וְחֵָלֶָק, 
נִשְׁפָּכִים כְּמוֹ טִפּוֹת טַל בְּרוּחַ הַבֹּקֶר.
עֲצֵי אַשּׁוּחַ סְגוּרִים בְּסֹמֶק רַךְ 
מִשְׁתְּחֲוִים לִפְנֵי הוֹד מַלְכוּתָהּ, הָרוּחַ.
מֵאֲחוֹרֵי עֲצֵי הַצַּפְצָפָה הַיָּרֵחַ קוֹרֵץ לְיֶלֶד חַיְכָן,
שֶׁכְּבָר מְנוֹפֵף אֵלָיו בְּיָדוֹ, שָׁלוֹם. 

הַסְּבָכִים נִפְלָאִים בָּרוּחַ:
רֶגַע אֶחָד הֵם כְּסוּפִים וּמִיָּד יְרֻקִּים מַבְרִיקִים
וּפִתְאוֹם הֵם כְּמוֹ אוֹר הַיָּרֵחַ עַל שֵׂעָר זָהֹב 
וְאָז הֵם כְּאִלּוּ פּוֹרְחִים מֵחָדָשׁ.

אֲנִי רוֹצָה לִחְיוֹת. 
תִּרְאֶה, הַחַיִּים מְלֵאֵים צְבָעִים רַבִּים כָּל-כָּךְ.
יֵשׁ לָהֶם סְפֵרוֹת רַבּוֹת כָּל-כָּךְ . 
וּפִיּוֹת רַבִּים שֶׁמְּחַכִּים, צוֹחֲקִים, זוֹהֲרִים 
וּמַבִּיעִים שִׂמְחָה.
רַק תִּרְאֶה אֶת הַדֶּרֶךְ הַעוֹלָה:
כָּל-כָּךְ רְחָבָה וּמוּאֶרֶת כְּאִלּוּ הִיא מְחַכָּה לִי.
וְאֵי-שָׁם רָחוֹק מְיַבֶּבֶת עֶרְגָּה חַסְרַת מְנוּחָה
שֶׁזּוֹרֶמֶת בִּי וּבְךָ.
הָרוּחַ שׁוֹעֶטֶת בַּיַּעַר,
הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁהַחַיִּים יוֹדְעִים לָשִׁיר.
הָאֲוִיר רַךְ, עָדִין וְקַר,
עֲצֵי הַצַּפְצָפָה מְנוֹפְפִים וּמְנוֹפְפִים מֵרָחוֹק.

אֲנִי רוֹצָה לִחְיוֹת.
רוֹצָה לִצְחֹק וְלָשֵׂאת אֶת כָּל מַשֵָּׂאִי
רוֹצָה לְהִלָּחֵם, לֶאֱהֹב וְלִשְׂנֹא
רוֹצָה לְהַנִּיחַ אֶת יָדַי עַל הַשָּׁמַיִם
רוֹצָה לִהְיוֹת חָפְשִׁיָּה, לִנְשֹׁם וְלִצְעֹק.
אֲנִי לֹא רוֹצָה לָמוּת. לֹא!
הַחַיִּים הֵם אֲדֻמִּים.
הַחַיִּים הֵם שֶׁלִּי.
שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ.
שֶׁלִּי.
לָמָּה הַתּוֹתָחִים שׁוֹאֲגִים?
לָמָּה הַחַיִּים חַיָּבִים לָמוּת
לְמַעַן כְּתָרִים נוֹצְצִים?

הִנֵּה הַיָּרֵחַ.
הוּא שָׁם.
קָרוֹב.
יוֹתֵר קָרוֹב.
אֲנִי חַיֶּבֶת לְחַכּוֹת.
אַךְ לָמָּה?
עֲרֵמוֹת עַל גַּבֵּי עֲרֵמוֹת
הֵם מֵתִים.
לְעוֹלָם לֹא קָמִים.
לְעוֹלָם לְעוֹלָם.
אֲנִי רוֹצָה לִחְיוֹת.
אָחִי, גַּם אַתָּה.
נְשִׁימָה
יוֹצֵאת מֵהַפֶּה שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ.
הַחַיִּים מְלֵאֵים צְבָעִים.
אַתָּה רוֹצֶה לַהֲרֹג אוֹתִי.
לָמָּה?
מֵאֶלֶף חֲלִילִים
בּוֹכֶה הַיַּעַר.

הַיָּרֵחַ זוֹהֵר כָּסוּף עַל כָּחֹל.
עֵץ הַצַּפְצָפָה אָפֹר.
הָרוּחַ זוֹעֶפֶת בִּי.
וְהָרְחוֹב מוּאָר.
וְאָז
אָז הֵם בָּאִים
וְחוֹנְקִים אוֹתִי.
אֲנִי וְאַתָּה
מֵתִים.
הַחַיִּים הֵם אֲדֻמִּים.
הַחַיִּים שׁוֹאֲגִים וְצוֹחֲקִים. 
בִּן לַיְלָה
אֲנִי
מֵתָה.

צֵל הָעֵץ
רוֹדֵף אֶת הַיָּרֵחַ.
בְּקֹשִׁי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אוֹתוֹ.
הָעֵץ.
הָעֵץ.
הַחַיִּים יְכוֹלִים לְהַטִּיל צְלָלִים
עַל פְּנֵי 
הַיָּרֵחַ.
הַחַיִּים.
עֲרֵמוֹת עַל גַּבֵּי עֲרֵמוֹת
הֵם מֵתִים.
לְעוֹלָם לֹא יָקוּמוּ.
לְעוֹלָם לֹא
וְ...
לְעוֹלָם לֹא.

7/7/1941

מגרמנית: דיאנה שפירא

Selma Meerbaum-Eisinger: Poem Die Bäume sind von weichem Lichte übergossen, im Winde zitternd glitzert jedes Blatt. Der Himmel, seidig-blau und glatt, ist wie ein Tropfen Tau vom Morgenwind vergossen. Die Tannen sind in sanfte Röte eingeschlossen und beugen sich vor seiner Majestät, dem Wind. Hinter den Pappeln blickt der Mond aufs Kind, das ihm den Gruß schon zugelächelt hat. Im Winde sind die Büsche wunderbar: bald sind sie Silber und bald leuchtend grün und bald wie Mondschein auf lichtblondem Haar und dann, als würden sie aufs neue blühn. Ich möchte leben. Schau, das Leben ist so bunt. Es sind so viele schöne Bälle drin. Und viele Lippen warten, lachen, glühn und tuen ihre Freude kund. Sieh nur die Straße, wie sie steigt: so breit und hell, als warte sie auf mich. Und ferne, irgendwo, da schluchzt und geigt die Sehnsucht, die sich zieht durch mich und dich. Der Wind rauscht rufend durch den Wald, er sagt mir, daß das Leben singt. Die Luft ist leise, zart und kalt, die ferne Pappel winkt und winkt. Ich möchte leben. Ich möchte lachen und Lasten heben und möchte kämpfen und lieben und hassen und möchte den Himmel mit Händen fassen und möchte frei sein und atmen und schrein. Ich will nicht sterben. Nein! Nein. Das Leben ist rot, Das Leben ist mein. Mein und dein. Mein. Warum brüllen die Kanonen? Warum stirbt das Leben für glitzernde Kronen? Dort ist der Mond. Er ist da. Nah. Ganz nah. Ich muß warten. Worauf? Hauf um Hauf sterben sie. Stehn nie auf. Nie und nie. Ich will leben. Bruder, du auch. Atemhauch geht von meinem und deinem Mund. Das Leben ist bunt. Du willst mich töten. Weshalb? Aus tausend Flöten weint Wald. Der Mond ist lichtes Silber im Blau. Die Pappeln sind grau. Und Wind braust mich an. Die Straße ist hell. Dann... Sie kommen dann und würgen mich. Mich und dich tot. Das Leben ist rot, braust und lacht. Über Nacht bin ich tot. Ein Schatten von einem Baum geistert über den Mond. Man sieht ihn kaum. Ein Baum. Ein Baum. Ein Leben kann Schatten werfen über den Mond. Ein Leben. Hauf um Hauf sterben sie. Stehn nie auf. Nie und nie. 7.7.1941

זלמה מרבאום-אייזינגר (ילידת צ'רנוביץ 1924) – מתרגמת ומשוררת יהודייה שכתבה גרמנית. אביה מקס מרבאום היה סוחר, אייזינגר היה שם המשפחה של אביה החורג. המשפחה התגוררה בצ'רנוביץ עד לפלישת הצבא הגרמני לברית המועצות ביולי 1941. 
החלה ללמוד ספרות בגיל צעיר מאוד. יצירתה הושפעה מהיינריך היינה, ריינר מריה רילקה, אלפרד הנשקה, פול ורלן ורבינדרנת טאגור. בשנת 1939 החלה לכתוב שירה. יצירתה של מרבאום-אייזינגר כוללת 57 שירים שנכתבו בעפרון וצורפו בכתב יד לכרך Blütenlese ("קציר הפריחה"). הכרך של המשוררת הצעירה הוקדש בעיקר לאהובה שהיה מבוגר ממנה בשנה. 
החל משנת 1941 המשפחה שהתה בגטו צ'רנוביץ ובשנת 1942 גורשה למחנה העבודה מיכאילובקה בטרנסניסטריה (היום אוקראינה) שם נפטרה מטיפוס. 

הריהורי סקובורודה: השיר העשרים

In נקודתיים: 15 on 8 ביוני 2022 at 13:40

מתוך "גן השירים האלוהיים אשר נבט מגרעיני המקרא הקדוש"

זו אשר נקראת סיגור. בעיר הקטנה אך הנעלה הזו חוגג לוט עם בנותיו: בעיר אלוהינו בהר קדשו; אשווה אותו לאיש חכם שייסד את מקדשו על אבן. מי יעלה בהר ה'?

מִי שֶׁנִּשְׁמָתוֹ טְהוֹרָה מֵעוֹדָה
אֵינוֹ נִדְרָשׁ לוֹ שִׁרְיוֹן לְחִימָה
אֵינוֹ נִדְרָשׁ לוֹ קוֹבַע פְּלָדָה
וְאֵינָהּ נִדְרֶשֶׁת לוֹ מִלְחָמָה.
יָשְׁרָתוֹ לוֹ שִׁרְיוֹן פְּלָדָה,
חוֹמַת יַהֲלוֹם לוֹ נַפְשׁוֹ הַתְּמִימָה
וְהָאֵל עָצְמוּ לוֹ מָגֵן, חֶרֶב וְקַסְדָּה.

הוֹ הָעוֹלָם! עוֹלָם עוֹבֵד עֵצוֹת!
תִּקְוָתְךָ הַיְחִידָה הִיא בַּאֲדוֹנִים!
נִרְאֶה לְךָ שֶׁאֵין כָּל אַשְׁמָה בַּחוּצוֹת!
הֶעָפָר הַזֶּה יוּעַף לְכָל הַכִּוּוּנִים.
יָשְׁרָה הִיא לְךָ עִיר סִגּוֹר,
וּתְמִימוּת הִיא חֲצַר הַמְּרוֹמִים!
לֵךְ לְשָׁם וָנוּחַ לְלֹא מָגוֹר!

בָּעִיר הַקְּדוֹשָׁה אֵין פַּחַד מֵחִצִּים,
וְלֹא מִמּוֹקְשִׁים מֻרְכָּבִים
לֹא מִפְּצָצוֹת וְלֹא מִמַּשְׁמִיצִים
הִיא שְׁלֵמָה וְלֹא תַּעֲלֶה בִּלְהָבִים.
יָשְׁרָה הִיא אֶבֶן יְקָרָה,
וּתְמִימוּת הִיא הָעִיר הַטְּהוֹרָה.
לֵךְ לְשָׁם וָנוּחַ לְלֹא מָגוֹר!

בָּעִיר הַזֹּאת אוֹהֲבִים גַּם אוֹיְבִים,
לְמַעַן אֲחֵרִים מַקְרִיבִים הַבְּרִיאוּת
גַּם לְאוֹיְבִים גּוֹמְלִים חֲסָדִים
לֹא רַק לְרֵעִים נוֹהֲגִים אֲדִיבוּת
אַיֵּה הָעִיר הַזּוֹ הַמַּדְהִימָה?
זֶה אַתָּה בְּעַצְמְךָ, כְּשֶׁתְּגָרֵשׁ כָּל רַעַל מֵהַנְּשָׁמָה,
הַמִּקְדָּשׁ לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהָעִיר הַשְּׁלֵמָה.

תרגמה: גלי-דנה זינגר

Сад Божественних пісень ПЂСНЬ 20-я Нареченная Сигор. В сем маленьком, но высоком градикЂ пирует Лот со дщерьми: Во градЂ бога нашего, в горЂ святЂй его; уподоблю его мужу мудру, основавшему храмину свою на каменЂ. Кто взыйдет на гору господню? Кто сердцем чист и душею, Не нужна тому броня, Не нужен и шлем на шею, Не нужна ему война. Непорочность — то его броня, И невинность — алмазна стЂна, Щит, меч и шлем ему сам бог. О міре! Мір 6 безсовЂтный! Надежда твоя в царях! Мниш, что сей брег безнавЂтный! Вихрь развЂет сей прах. Непорочность — се тебЂ Сигор, И невинность — вот небесный двор! Там полещи и там почій! Сей свят град бомб не боится, Ни клеветничіих стрЂл, И хитрых мин не страшится, ВсЂгда цЂл и не горЂл. Непорочность есть то адамант, И невинность есть святый то град. Там полещи и там почій! В сем градЂ и врагов люблят, Добро воздая врагам, Для других здравіе гублят, Не только добры другам. ГдЂ ж есть оный толь прекрасный град? Сам ты град, з души вон выгнав яд, Святому духу храм и град.

הריגורי (גריגורי) סביץ' סקובורודה (1722, העיירה צ'רנוכי, מחוז קייב – 1794, אחוזת איוונובקה, מחוז חרקוב) – פילוסוף נודד, משורר, כותב משלים ומחנך אוקראיני. נחשב לפילוסוף המקורי הראשון של האימפריה הרוסית, אבי הפילוסופיה הדתית.
הריגורי היה ילד שני במשפחתו של קוזאק אוקראיני ובתו של צאצא הטטרים של קרים. בין מקומות מגוריו הרבים – סנקט פטרבורג, קייב, חרקיב, מוסקבה, ערי מזרח ומרכז אירופה וערי מחוז רוסיות.
שפתו הספרותית היא תופעה מיוחדת במינה. הוא ביקש ליצור לשון אחת, מזרח סלאבית, ל"רוּס'" כולה – עם יסודות אוקראינים, רוסיים וסלאביים משותפים.

בוגדנה מטיאש: אני נרדמת לצדך ילדה

In נקודתיים: 15 on 4 ביוני 2022 at 10:42
אֲנִי נִרְדֶּמֶת לְצִדֵּך יַלְדָּה
כָּל כָּך שָׁקֵט כָּאן
אֵין יוֹתֵר אַף אֶחָד מִלְבַד צִפֳּרִים
וְכָּל כָָּך הַרְבּה כָּל כָָּך הַרְבּה שֶׁמֶשׁ וְאוֹר
אֲנִי נִרְדֶּמֶת וְאַתָּה אוֹמֵר שֶׁאֲנִי כֹּה חַסְרַת דְּאָגָה 
וּרְגוּעָה כְְּדֶשֶׁא שֶׁאֲנִי שְׁקוּפָה כְּנָהָר הַנּוֹשֵׂא אֶת מֵימָיו
מִמֶּרְחַקִּים אַתָּה אוֹמֵר שְׁאַתָּה רוֹאֶה אֶת גּוּפִי 
זוֹרֵם כַּחֲלוֹמוֹת הַיָּפִים בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם הֵם צָפִים כְּדָגִים
וְאַתָּה לֹא מַצְלִיחַ לִתְפֹּס אַף לֹא אֶחָד מֵהֵֶם
אַתָּה אוֹמֵר שֶּכְּשֶׁאֲנִי יְשֵׁנָה אַתָּה מְדַמְיֵן אֵיך בֵּין הַחוֹלוֹת
בַּאָבִיב נִשְׁפָּך נִילוּס אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ
אֵיך סְנוּנִיּוֹת וְיוֹנִים מִתְעוֹפְפוֹת בְּחִפָּזוֹן עַל פְּנֵי הַמַּיִם
אֵיך הֵן צוֹעֲקוֹת שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת כְּשֶׁהֵן מְאַבְּדוֹת אֶת נוֹצוֹתֵיהֶן
וְנִרְגָּעות רַק בַּשְׁקִיעָה וְהַחֲלוֹמוֹת שֶׁלִי
מַַמְשִׁיכִים לָצוּף בְּרֹגַע בְּדִיּוּק כְּמוֹ לִפְנֵי-כֵן
וְאָז אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאִלּוּ הָעוֹלָם הָיָה הֲכִי פָּשׁוּט כְּמוֹ הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלִי
אַף אֶחָד לְעוֹלָם לֹא הָיָָה פּוֹגֵעַ בְּאַף אֶחָד
אַף אֶחַד לֹא הָיָה מַכְאִיב לְאַף אֶחָד
אַתָּה מְנַשֵּׁק אוֹתִי בַּמֶצַח 
וַאֲנִי מְחַיֶּכֶת מִתּוֹךְ נִמְנוּם וּמוֹדָה לְךָ עַל הַכֹּל הֲרוּסָה
אֲנִי נִרְדֶּמֶת לְצִדֵּך יַלְדָּה

מאוקראינית: דיאנה שפירא

засинаю при тобі дитиною тут так тихо і поруч більше нікого немає тільки пташки й так багато так дуже багато сонця і світла засинаю а ти говориш що я так само безтривожна й спокійна як трава що я прозора як річка що несе свої води здалеку кажеш що бачиш як тілом моїм протікають найгарніші у світі сни пропливають як риби а тобі ніяк не вдається жодну із них зловити кажеш що коли сплю ти уявляєш як поміж пісків навесні розливається ніл кажеш що знаєш як понад водами метушливо літають ластівки й голуби як вони довго кричать як гублять пір’я і затихають тільки із заходом сонця а мої сни все далі як і були залишаються дуже спокійні кажеш тоді що якби світ був такий самий простий як мої сни ніхто би нікого ніколи в ньому не скривдив ніхто би нікого не ранив цілуєш мене в чоло а я усміхаюся сонно і знічено за все тобі дякую і засинаю при тобі дитиною

בוגדנה מטיאש – המשוררת, הסופרת והמתרגמת האוקראינית בוגדנה מתיאש ילידת קייב 1982 היא זוכת פרסים ספרותיים לאומיים ובין-לאומיים רבים. 
היא בוגרת התוכנית לתואר השני בפילולוגיה, היסטוריה וספרות משווה של האוניברסיטה האוקראינית המפורסמת – אקדיית קייב-מוהילה, במסגרת זו חיברה עבודה תחת הכותרת "שתיקה כטקסט: מהידוק לדיאלוג". כמו כן, סיימה את האספירנטורה של אותה האקדמיה. בוגדנה התפרסמה בעקבות שני ספרי שירה – "תמונות לא מפותחות" (קייב, 2005) והספר שהפך לסנסציה באוקראינה ומחוצה לה – "שיחות עם אלוהים" (לביב, 2007), קטעיו תורגמו לסלובקית, בלארוסית, פולנית, אנגלית וגרמנית. בשנת 2011 פרסמה אוסף שירה נוסף "הכלבים האהובים עליך וחיות אחרות". מתגוררת ועובדרת בקייב. היא מתרגמת מפולנית ובלארוסית, עורכת של הוצאת הספרים והמגזין "ביקורת" ונציגת כתב העת "המגזין האוקראיני" (פראג). 

אולגה ברגינה: ***

In נקודתיים: 15 on 3 ביוני 2022 at 14:38

כְּמוֹ כִּסּוּי כִיטִין הַחַיִּים מְגִנִּים מִפְּנֵי תְּנוּעוֹת שֶׁל זָרִים מִפְּנֵי פִּרְצֵי רוּחַ גּוּמִי
יְלָדִים מְשַׂחֲקִים כַּדּוּרֶגֶל בְּרֹאשׁ הַמֹּוֹכֶרֶת מִדּוּכַן הַפֵּרוֹת
חִיּוּךְ יַלְדוּת דּוֹרְסָנִי
אַל תַּחֲזִיקִי אֶת יָדִי מִמֵּילָא נִפּוֹל לִתְהוֹם הַדְּמָמָה שֶׁל תְּפִלּוֹת
אִם אַתְּ זוֹכֶרֶת אַחַת מֵהֶן שְׂאִי אוֹתָהּ בְּעַל פֶּה מַפְחִיתָה אֶת עֶרְכָּהּ שֶׁל אַשְׁפַּת הַמִּלִּים
שְׂאִי אוֹתָהּ וּבְכִי עַל הַחַיִּים שֶׁחוֹלְפִים בְּשַׁלְוַת הָאֵימָה
הַחֲלוֹם הַקּוֹדֵם לִיקִיצָה
וְאָז שְׂאִי אוֹתָהּ וּבְכִי עַל יַלְדוּת אוֹ נְעוּרִים אוֹ זִקְנָה 
תְשׁוּקַת הַמִּלִּים
וְאֵין יוֹתֵר מָה לַעֲשׂוֹת    הֲרֵי אַתְּ יוֹדַעַת
שְׁתִיקָה הִיא הַזָּהָב הַפְּלָטִינָה הַכֶּסֶף הַיְּקָרִים בְּיוֹתֵר שֶׁל הָעִיר הַזּוֹ
אַל תַּחֲזִיקִי אֶת יָדִי אֲנַחְנוּ יְצוּרִים בִּדְיוֹנִיִּים דְּמוּיוֹת לְלֹא מִלִּים
אֲנַחְנוּ חוֹלְמוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ חַיּוֹת וְלָכֵן אֲנַחְנוּ חַיּוֹת     אַתְּ יוֹדַעַת
וְאוּלַי לֹא אֲנַחְנוּ חוֹלְמוֹת עַל זֶה אֶלָּא מִישֶׁהוּ אַחֵר
הָאַחֵר תָּמִיד צוֹדֵק אֲבָל לֹא אֲנַחְנוּ
אֵין לְהָבִין אַף אֶת עַצְמֵנוּ
אֵין לָקַחַת אִתָּנוּ אַף אֶחָד מֵהַסְּפָרִים הָאֲהוּבִים עָלֵינוּ
אַף אַחַת מִתַּחֲנוֹת הַחַשְׁמַלִּית שֶׁכְּבָר אֵינָהּ נוֹסַעַת לְשׁוּם מָקוֹם
אֵין לְהָבִין אֶת לוּחַ הַזְּמַנִּים אוֹ אֵיזֶה שִׁיר נִשְׁמַע מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן
כָּל הַמִּלִּים מֻכָּרוֹת אֲבָל חַסְרוֹת מַשְׁמָעוּת
אַל תַּחֲזִיקִי אֶת יָדִי     הַכֹּל נִשְׁאַר לָנוּ

מאוקראינית: גלי-דנה זינגר

як хітиновий покрив життя захищає від рухів чужих від подихів гумового вітру діти грають м'ячем з голови продавчині фруктів на ятці хижа посмішка дитинства не тримай мене за руку ми впадемо все рівно у прірву мовчання молитви ти знаєш якісь то читай їх на пам'ять знецінення мотлоху слів то читай їх і плач за життям що минає у спокої жаху сну напередодні пробудження то читай їх і плач за дитинством чи юністю старістю пристрастю слів та зробити нічого не можна з цим більше ти знаєш мовчання найкраще золото срібло платина цього міста не тримай мене за руку ми вигадані істоти персонажі без реплік нам сниться що ми живемо і тому живемо ми ти знаєш і не нам це мабуть сниться а комусь іншому інший завжди правий але не ми не порозумітися із собою не забрати нічого з улюблених наших книжок і зупинок трамваю який вже нікуди не їде не порозумітися з розкладом що це за спів за вікном всі знайомі слова але жодного сенсу немає не тримай мене за руку все залишається нам

הצילום של פבל טורקביץ'
אולגה ברגינה – נולדה בשנת 1982 בקייב. בוגרת הפקולטה לתרגום של האוניברסיטה הבלשנית הלאומית של קייב. 
עד כה פרסמה ארבעה אוספי שירה ושני ספרי פרוזה. 
כותבת באוקראינית וברוסית. 
מתרגמת מאוקראינית ומאנגלית לרוסית, עד כה ראו אור שלושה ספרים בתרגומה.

בוגדנה מטיאש: האם אתה אוהב אותי…

In נקודתיים: 15 on 2 ביוני 2022 at 13:15

הַאִם אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי אוֹתוֹ דָּבָר כְּשֶׁאֲנִי חוֹתֶכֶת מְלוֹנִים עֲסִיסִיִּים וְרֵיחָנִיִּים וְהֵם
הוֹפְכִים לְמִיץ שֶׁנִּתַּז עַל הַשֻּׁלְחָן וְעַל הַקִּירוֹת וְכַמָּה טִפּוֹת אֲפִלּוּ
מַגִּיעוֹת אֶל שִׁמְשַׁת הַחַלּוֹן אוֹ אַחֶרֶת כְּשֶׁאֲנִי נוֹשֶׁכֶת תַּפּוּחִים עֲסִיסִיִּים גְּדוֹלִים וּמְתֻקִּים
וּכְשֶׁאָנוּ אוֹכְלִים תּוּתִים וְאַתָּה רוֹאֶה אוֹתִי קוֹרַעַת 
אֶת הַזְּנָבוֹת הַקְּטַנִּים הַיְּרֻקִּים מִפֵּרוֹת יַעַר אֲדֻמִּים 
וּכְשֶׁאֲנִי רָצָה אֶל הָרְחוֹב וּפָשׁוּט נוֹפֶלֶת מִתַּחַת לְגַלְגַּלֵּי אוֹפַנַּיִם כְּמוֹ אָז בַּיַּלְדּוּת
וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁעַכְשָׁו כְּמוֹ לִפְנֵי כִּמְעַט עֶשְׂרִים שָׁנָה
לֹא יִשָּׁאֲרוּ חַבָּלוֹת אוֹ שְׂרִיטוֹת עַל הַגּוּף, אֶלָּא רַק בְּיַד יָמִין
קְצָת מִתַּחַת לַמַּרְפֵּק, זוֹרֵם מִיץ תּוּת וּבַתְּחִלָּה אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה דָּם 
הַאִם אַתָּה תָּמִיד אוֹהֵב אוֹתִי אוֹתוֹ דָּבָר

וּכְשֶׁאַתָּה שׁוֹפֵךְ עָלַי אֶת הַתֵּה שֶׁלְּךָ וְכָל כָּךְ לֹא נָעִים לְךָ וְכָל כָּךְ
מַפְחִיד שֶׁהָעוֹר מְבַעְבֵּעַ מִתַּחַת לַבְּגָדִים וּכְשֶׁאַתָּה מְדַבֵּר אֵלַי
וּכְשֶׁאַתָּה שׁוֹתֵק וּכְשֶׁאַתָּה מְפַחֵד שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת לִקְרֹא אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלְךָ מֵהַהַתְחָלָה
וְעַד הַסּוֹף וּמֵהַסּוֹף לַהַתְחָלָה וּכְשֶׁהַנְּשִׁימָה שֶׁלִי מַדִּיפָה רֵיחַ שֶׁל לֶחֶם וּמֶלַח
הַאִם אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי אוֹתוֹ דָּבָר כְּשֶׁקְּצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁלִּי מְרִיחוֹת מהטַבָּק הֲכִי זוֹל
וּמִקְטֶרֶת עֵץ, הַאִם גַּם אָז אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי אוֹתוֹ דָּבָר
אוֹ שֶׁאַתָּה אוֹהֵב כְּשֶׁאֲנִי נִמְצֵאת וְאֵינֶנִּי אַף כִּי תַּגִּיד לִי הֵיכָן אֲנִי כְּשֶׁאַתָּה לֹא רוֹאֶה אוֹתִי אִם גַּם אַתָּה מַפְסִיק לִרְאוֹת אוֹתִי אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לִהְיוֹת אָז אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְהִתְכּוֹפֵף
כִּמְעַט לְהַשְׁעִין אֶת הַפָּנִים עַל עֲרֵמַת מְלוֹנִים אָז אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לִבְחֹר
אֶת הֲכִי מָתוֹק אָז אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לַחְתֹּךְ אוֹתוֹ עִם שְׂעָרָה אוֹ סְתָם מַבָּט
לִשְׁנֵי חֲצָאִים וְאָז אֲפִלּוּ הַמִּיץ פָּשׁוּט זוֹרֵם עַל הָאֶצְבָּעוֹת

אוֹ שֶׁהָיִיתָ אוֹהֵב אוֹתִי לוּ הָיִיתִי פְּרוּסַת לִימוֹן בַּת הַנָּשִׂיא
יַלְדָּה אֶצְבְּעוֹנִית מוֹכֶרֶת יְרָקוֹת עֲלֵי הָעֵצִים הַטְּרוֹפִּיִּים
גַּרְעִינֵי אֱגוֹז רוּבְּרִיקַת הַחֲדָשׁוֹת הַפִּרְסֹמֶת הַגְּרוּעָה בְּיוֹתֵר שֶׁרָאִיתִי בְּחַיַּי
וְאִלּוּלֵא הָיִיתִי בְּשׁוּם מָקוֹם אוֹ אִלּוּ הָיָה בַּזִּכָּּרוֹן שֶׁלְּךָ 
מָקוֹם לִשְׁמֹר אֶת יְמֵי הַקַּיִץ הַבְּהִירִים שֶׁלָּנוּ מְלֵאִים בִּמְלוֹנִים בְּשֵׁלִים, תּוּתִים עֲסִיסִיִּים וְדַוָּרִים
שֶׁכָּל כָּךְ קִנְּאוּ בָּנוּ כְּשֶׁנָּסְעוּ בָּרְחוֹב שֶׁלָּנוּ עַל הָאוֹפַנַּיִם הַיְּשָׁנִים שֶׁלָּהֶם
שֶׁחוֹתְכִים שְׁלוּלִיּוֹת עִם גַּלְגַּלֵּיהֶם כְּמוֹ סְפִינוֹת שֶׁמְּצַלְצְלוֹת זוֹ לְזוֹ
וּמְהַדְהֲדוֹת בְּשָׂפָה שֶׁאֲנִי וְאַתָּה לֹא יָדַעְנוּ וּכְשֶׁאֲנִי אֶזָּכֵר בָּהֶם
הַאִם אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי אוֹתוֹ דָּבָר כְּמוֹ אָז כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֶׁבֶת עָלֶיךָ

תִּקְרָא לִי יַלְדָּה שֶׁאֵין לָהּ שֵׁם וְאֵין לָהּ קוֹל, שֶׁיֵּשׁ לָהּ רַק הַרְבֵּה מוּסִיקָה
כְּמוֹ הַגַּעֲגוּעַ הֲכִי עָמֹק וְהַשִּׂמְחָה הֲכִי גְּדוֹלָה כְּמוֹ הָאוֹר שֶׁצָּרִיךְ כָל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן
כְּדֵי לָעוּף מִמְּךָ אֵלַי מִמְּךָ אֵלֶיךָ מִמֶּנִּי לַשָּׁמַיִם 
וּכְשֶׁהַמַּלְאָכִים נֶהֱנִים מִמֶּנּוּ תַּגִּיד הַאִם אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי תָּמִיד אוֹתוֹ דָּבָר


מאוקראינית: דיאנה שפירא

чи ти мене любиш однаково коли розрізаю соковиті й пахучі дині й вони розбризкуються соком по столу і по стінах і декілька крапель навіть потрапляють на віконне скло або інакше коли я надкушую великі соковиті й солодкі яблука і коли ми їмо полуниці й ти спостерігаєш як відриваю від червоних ягід зелені хвостики і коли вибігши на вулицю потрапляю просто під колеса велосипеда як тоді у дитинстві й навіть коли тепер так само як і майже двадцять років тому на тілі не залишається ні синців ні подряпин а тільки правою рукою трохи нижче від ліктя тече полуничний сік а ти спочатку думаєш що то кров чи ти завжди однаково мене любиш і коли розливаєш на мене свій чай і тобі так незручно так неприємно і так страшно що під одягом шкіра йде пухирцями і коли ти говориш до мене і коли мовчиш і коли боїшся що я вмію читати твої думки від початку до кінця й від кінця до початку і коли мій подих пахне хлібом і сіллю чи ти мене любиш так само коли пучки пальців пахнуть найдешевшим тютюном і деревом люльки чи ти й тоді мене любиш однаково чи любиш коли я є і коли немає хоча скажи мені де я коли ти мене не бачиш якщо вже й ти перестаєш мене бачити тоді я не можу бути тоді я не можу нахилятися до гірки динь майже притулятися обличчям тоді я не можу вибирати найсолодшу тоді я не вмію розтинати її волосиною або просто поглядом на дві половинки тоді навіть сік просто стікає пальцями чи ти мене любив би якби я була долькою цитрини донькою президента дівчинкою-дюймовочкою продавцем овочів листям тропічних дерев зерням горіха рубрикою новин найгіршим баченим у житті рекламним роликом і коли мене не було би ніде чи в твоїй пам’яті стало би місця зберегти наші яскраві літні дні повні достиглих динь соковитих полуниць і листонош які так нам заздрили проїжджаючи нашою вулицею на своїх старих велосипедах розсікаючи калюжі колесами мов кораблі видзвонюючи своїми дзвінками ніби перегукуючись мовою якої ми з тобою не знали коли я їх пригадуватиму чи ти мене любиш однаково як і тоді коли я думаю про тебе назви мене дівчинкою що не має імені й голосу а тільки багато музики такої як найглибша туга й найбільша радість як світло якому треба так багато часу аби прилетіти від тебе до мене від тебе до тебе від мене до неба і коли ним бавитимуться ангели скажи чи ти мене любиш завжди однаково

בוגדנה מטיאש – המשוררת, הסופרת והמתרגמת האוקראינית בוגדנה מתיאש ילידת קייב 1982 היא זוכת פרסים ספרותיים לאומיים ובין-לאומיים רבים. 
היא בוגרת התוכנית לתואר השני בפילולוגיה, היסטוריה וספרות משווה של האוניברסיטה האוקראינית המפורסמת – אקדיית קייב-מוהילה, במסגרת זו חיברה עבודה תחת הכותרת "שתיקה כטקסט: מהידוק לדיאלוג". כמו כן, סיימה את האספירנטורה של אותה האקדמיה. בוגדנה התפרסמה בעקבות שני ספרי שירה – "תמונות לא מפותחות" (קייב, 2005) והספר שהפך לסנסציה באוקראינה ומחוצה לה – "שיחות עם אלוהים" (לביב, 2007), קטעיו תורגמו לסלובקית, בלארוסית, פולנית, אנגלית וגרמנית. בשנת 2011 פרסמה אוסף שירה נוסף "הכלבים האהובים עליך וחיות אחרות". מתגוררת ועובדרת בקייב. היא מתרגמת מפולנית ובלארוסית, עורכת של הוצאת הספרים והמגזין "ביקורת" ונציגת כתב העת "המגזין האוקראיני" (פראג). 

אולגה ברגינה: ***

In נקודתיים: 15 on 30 במאי 2022 at 12:37

אַתְּ מַבִּיטָה בַּחַלּוֹן, רוֹאָה מַיִם צְלוּלִים,
קַשְׂקַשִּׂים בּוֹהֲקִים,
תַּעְתּוּעֵי הַכְּלוּב שֶׁמִּמֶּנּוּ אֶת רוֹצָה לָצֵאת הַחוּצָה.
עַכְשָׁו שְׁתֵּיכֶן בַּמַּרְאָה,
אַתְּ שׁוֹתֶקֶת, הִיא חוֹזֶרֶת עַל שְׁתִיקָתֵךְ כְּמוֹ שִׁיר עֶרֶשׂ
הַחוֹזֵר עַל עַצְמוֹ שׁוּב וָשׁוּב כָּל יוֹם.
אֵיךְ לִיצֹר אֶת עַצְמִי הַחֲדָשָׁה מֵחֲלוֹמָהּ שֶׁל מִישֶׁהִי אַחֶרֶת, לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵחֲרוּזִים,
לִצְבּוֹֹעַ  בְּלָבָן
אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא מַאֲמִינוֹת לֹא בְּמִלִּים וְלֹא בְּגֶשֶׁם,
קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ מִתּוֹךְ אֲפֵלַת הַגֶּשֶׁם, 
מִשְׁבְּצוֹת קְלׇאס, יְלָדִים מְשַׂחֲקִים בְּשָׁלוֹם.
מִישֶׁהוּ הִדְלִיק אוֹר
וְהִיא שׁוּב מְחַיֶּכֶת

מאוקראינית: גלי-דנה זינגר

дивишся у вікно, бачиш воду прозору, блискучу луску, марево клітки, з якої прагнеш вийти назовні, тепер вас у дзеркалі двоє ти мовчиш, вона повторює мовчання, мов колискову це повторюється щодня знову і знову як створити себе нову з чужого сну, визволити з рим розфарбувати білим ні словам, ані дощу більше не віримо ми, з дощової пітьми промені сонця картаті класики, гра дитяча у світ хтось світло ввімкнув, вона посміхається знову

אולגה ברגינה 
נולדה בשנת 1982 בקייב. בוגרת הפקולטה לתרגום של האוניברסיטה הבלשנית הלאומית של קייב. 
עד כה פרסמה ארבעה אוספי שירה ושני ספרי פרוזה. 
כותבת באוקראינית וברוסית. 
מתרגמת מאוקראינית ומאנגלית לרוסית, עד כה ראו אור שלושה ספרים בתרגומה.












הצילום של פבל טורקביץ'