:

מיא קואוטו: בלי אחר-כך

In נקודתיים: 13-14 on 20 בינואר 2015 at 16:57

מלה שאני מפשיט

בין הכנף והמעוף
אנו מתחלפים
כמו המתיקות והפרי
אנו מתאחדים
בגוף אחד של אפר
אנו מתכלים
ולכן
כשאני נזכר בך
אני הולך לאורך הגבול
הלא מוחש של גופי
ואני מדמם
על צלעותייך הכאובות
אַת הצד הנסתר
של המלה שאני מפשיט.

Tunnel with wooden toof for "Mila sheani Mafshit"


זהות

אני צריך להיות מישהו אחר
כדי להיות אני עצמי.

אני גרגר של סלע,
אני הרוח השוחקת אותו.

אני אבקת פרחים ללא חרק.

אני חול התומך
במין של העצים.

אני קיים היכן שאיני מכיר את עצמי,
ממתין לעברי
כּמֶהָ לתקוות העתיד.

בעולם שאני לוחם, אני מת –
בעולם שאני נאבק, אני נולד.

in/out window B&W for "Zehut"


בלי אחר-כך

את כל פרקי החיים בזבזתי
כדי למות איתך.
וכעת
הזמן התפוגג
ואיבדתי את צעדך
מעבר לעיקול בנהר.

קרעתי את המכתבים.
לשווא: הנייר נותר שלם.
רק אצבעותיי נבלו, קצוצות.

שרפתי את התצלומים.
לשווא: התמונות נותרו ללא פגע
ורק עיניי
התפרקו, פיסות עגולות של אפר.

באילו בגדים
אלביש את נפשי
כעת כשאין עוד ימי ראשון?

אני רוצה למות, ואיני מצליח.
לאחר שחייתי אותך
אין שקיעה
גם לא בסוף-סוף של סוף.

את כל המיתות בזבזתי
כדי לחיות איתך.

Shored Boat for "Bli Ahar Kah"


שעת הסוף

מת לא-כלום
כשמגיע הרגע

הוא רק מהמורה
ברחוב שאיננו הולכים בו עוד

מת הכול
כשאין זה הרגע הנכון

ולעולם אין זה
הרגע הזה.

Flower, Ceiling Beam , Door for "Sheat Hassof"


לכתוב(לראות) את עצמי

מעולם לא כתבתי

…אני
בסך-הכל מתרגם של דממות

החיים
קעקעו בעיניי
חלונות
שבהם אני מתעתק ומכבה את עצמי

אני חייל
שמתאהב
באויב שהוא עומד להרוג.

Dead End Alley for "Lihtov (lirot) et azmi"


זריעה

המשורר
עוסק בחקלאות הפוכה:
בזרע בודד
הוא זורע את כל האדמה.

בלהב המעדר
המלה פוצעת את הזמן:
היא מנתקת את חבל הטבור
של מה שיכול להיות קרקע נולדת.

בסוף מחזור העיבוד
אין למשורר חשבון לסגור:
יש בידו רק
מה שאי-אפשר לאסוף.

לבסוף,
לא המלה היא שחסרה לו.

היו אלו החיים שהוא, בתוכו, לא הכיר.

Flowers on Wall B&W for Zri'a


הרחובות

בזמנים…
שהיו רחובות,
בסוף אחר-הצהריים
אמי הייתה קוראת לנו:
הייתה זאת שעת החזרה.
והרחוב היה נכנס
איתנו הביתה.
הזמן כל-כך
חי בנו
שלא היה לנו צורך בעתיד.
אסופה בחדרי,
העיר הייתה נרדמת
באותו ערסול של אמי.
עם הכניסה למיטה,
הייתי מנער את החול מהחלומות
ומעורר חיים שמעבר.
בין הבית והעולם
לא היה מקום לשום דלת:
איזה בריח סוגר
את שני צדדיו של האינסוף?

alcove bed b&W for "Harehovot"


המראה

ההוא שמזדקן בי
ניגש למראה
מנסה להראות שאני אני.

האחרים שלי,
מעמידים פנים שהם אינם מכירים את הדמות,
הותירו אותי לבדי, נבוך,
עם השתקפותי הפתאומית.

הגיל הוא זאת: משקל האור
שבו אנו רואים את עצמנו.

Amudim bepassim for "Hamara"


מפורטוגלית: יורם מלצר
הצילומים: נורית מלצר-פדון



















מודעות פרסומת