:

ילנה שווארץ: המוות סורג

In נקודתיים: 13-14 on 20 בינואר 2015 at 16:31

***
כל מה שנשמות ביקשו לראות
הנו קיים –
אל תוך אוזניים ישירות –
נשפך מבול של דם.
חיי הפכו דקיקים יותר, נושבים יותר,
יותר בלתי אפשריים,
וכדי שלא אירא מתוהו,
עמדו סביבי הראיים,
בם השתקפו החושך והאש
במעופם מעל מצולות מתות
אך לעולם תהום לא תזהה תהום
כשם שאנשים נוטים לטעות.


***
בין קמט הזמן לקמט הזמן
החיים נעצו את התער –
וכאן מדמם עכשיו
כאן לא יתרפא עכשיו.
מה שהיה בלעדיי
מה שיהיה בלעדיי,
ובין לבין גולש, מאדים
כוחו של הלהב המסובב.


***
עננים יבשים קטנטנים
נשפכו על ההר.
במרחק (כמו כבשה אי ניראת הלכה)
הם צמחו מתוך שום דבר.
כוססת את רסיס הצפורן
המוטבע בזרתי, ראשי שמוט,
נזכרתי כי הכחול בתכלת
יקר מנוּר החורשה הקמוט.


* * *
שמעתי על אדם מוקדם:
זר הבריאה, חזיון הוא או חלום.
עכשיו נראה לי שכולו
רק פצע הוא חושב אשר נדם
נרצע, נפעם בשקט ותו לא.

בכל מקום – בשחק ובבור
הייסורים ישיגו אותו שם.
אך תשמחי, עדיין אין לקדור
אין ריח של גופרית עדיין, והדם
עוד לא מושלג במלח האפור.


המוות סורג

מה, תמותי – האומנם?
מי אימת?
אצבעות זרות תגעו
בעיני המת.
והאור לא יישפך
לא משם ולא לשם
רק תתלחש האדמה
עם הדם.
ומותך את הצעיף
ינענע על ברכיו
ויקשור אותך לכול
בדקירת הוו.
עמק החיים רחוק…
לא כואב יותר
ומותך מניע וו.
עש! הוא מקטר.


מסכת אי-התחלקות של אהבה ופחד

חירש: אם תתפוצץ פצצה
תחשוב: "התחרשתי."
(אל תיכנס לחדר אפל,
אל תדליק את האור,
יתכן שנמצא שם האל.)

עיוור: אילו דבר-מה יבער,
תחשוב: "התעוורתי."
ותהפוך פתאום
לקבר זוהר, אך סתוּם.
רק אז תיכנס לחדר,
האל כבר איננו שם,
תדליק את האור הכתום.

ועכשיו הוא כולו בפניך.
שניכם בחשֵׁכה,
בדוחק ובשכחה.


תרגמה מרוסית: גלי-דנה זינגר.



















מודעות פרסומת