:

אלכסנדר אלטשולר: מה אחרינו?

In נקודתיים: 13-14 on 20 בינואר 2015 at 15:51

***
עצבות וייאוש נשזרו בפרחים,
ואת עדיין אינך;
הקיץ נעלם בים, אבל את עדיין אינך;
החיים חלפו, ועדיין אינך;
מי יענה לי, אייך?
חגב עף ברחבי העולם, ועדיין אינך,
והים הולך אל מעבר לקו האופק, ועדיין אינך,
אווזים מגעגעים השכם בבוקר, ועדיין אינך,
השמים לבשו עננים, ועדיין אינך,
החיים כבר לא יחזרו, ועדיין אינך,
הרכבת מגיעה, על הרציף מקבלים את פניה,
ואת עדיין אינך,
מישהו אוהב מישהו, ועדיין אינך,
שקענו אל הלא נודע, ועדיין אינך,
ואת לא תבואי, למרות שפרחי תפוח ינשרו
ואת לא תבואי, למרות שתרזות שכחו את עצמן
בשיחתן הרועשת,
ולבן יאבק בשחור, צף משם לזרם אחר,
ולא לזרם, אלא לריח של הלחם הפנימי,
לחלונות, לאורות ללא שְׁאָר,
וְיָנֵץ כפרח, ישרוף את החלל;
וכל חי ייכרך למאורות, ומכוסה בשלג
לא יתפעם מטיפת החיים, ורק קו האופק
יספר על שלו, יקרב את הריחוק
בטיול ימי בהשתקפויות טבעיות.


***
היא לא מופיעה.
בשום מקום, אבל כאן. אף פעם, אבל עכשיו. לא בתוך עצמה ולא דרך אחרים.
לא לבושה ולא בעירום. לא בדירה ולא בעיר. וגם לא באדמה ולא מעל האדמה.
לא במעל ולא מתחת-בהבזקים ריקים. בהתמשכות מהירה
ומואטת, בזרימה ובדליפה. בזינוק חותמת, גושפנקה,
פטפוט. מילים נשכחות. קרוב ויקר, הקצב והזיכרון – רשרוש.
מגוללת, מסובבת, מציצה – מבפנים החוצה
פועמת באלמוניות חשאית – ללא מחסה
ולבסוף יוצאת, מי מגרש אותה ומה, מי מפתה בה, והופ!
בנדנדה שאיש לא עצר.


***
מה אחרינו?
מה?
מה עומד מאחורי המילים?
מה?
מי מוליך אותנו?
מי?
וחושב בנו – מי?
מי ישן בנו?
מי?
מי כאן?
מי?
מה איתנו?
מה?
מה כאן?
מה?
מה שם?
שום ד-בר.
וחוזר?
אה … לאו.
– ובלי מילותיו?
הנה התשובה.
לאו


***
המרחב מוליד אדם ומתפתה בו.
הנחש שלי מזדחל החוצה – יום, יומיים, שלושה.
חזור בך! אייך?
עשבים במים, מים בשמים, השמים באלוהים, האלוהים בעצמו.
קיץ זה פרחים, פרחים זה סתיו.
מנקי רחובות מגרדים.
לשכיחות יש נטייה להידבק לכל דבר.
צא לשדה – אתה בודד, צא לבדידות – ואתה בשדה.


***
נהר חלק כל כך, הלואי,
ובית בן שתי קומות מואר כל כך הלואי,
אבל הפחד נמתח בתלת-קומתי הלואי,
ושם בקרבת מקום יש מישהו רץ פתאום הלואי,
ורחוק כל כך עד למבט האמיתי בסורגי הנהר
הנקרא הלואי,
הדרגתיותו תעבור בשקט, הלואי שתעבור באיטיות;
שוב מופיע הרץ בטשטוש, אבל הלואי, הלואי,
ואי שם אי אפשר להימשך מעבר לחייך הלואי;
אבל השקט הוא המקרה, כנראה, הלואי,
והרשרוש איתך והעץ משונה בפניו
הלואי רק
ואינך יכול להתחבא בציפור רחוקה;
ושנתך תעבור אחרי העייפות האם יש שם הלואי,
זרימה אל היער הערירי, אבל הלואי, הלואי,
הכול ממהר, רק השכל עושה חשבון ואין שם הלואי;
גם כך אין לשכוח שהמילים מסובבות לפעמים הלואי.



מרוסית: גלי-דנה זינגר



















מודעות פרסומת