:

ולדימיר טראסוב: הלילה המאיר של אחשורוש, היהודי הנודד

In נקודתיים: 5-6 on 19 בדצמבר 2014 at 17:14

נִמְשָׁ אַחַר נִסוּחַ, אֶתְנַדֵּב
לְמַשֶׁהוּ פָּשׁוּט הַרְבֶּה יוֹתֵר,
לְמַשֶׁהוּ
בְּ"נִיב גַּן עֵדֶן".

חוֹפֵנוּ שֶׁל נוֹפֵי הַלַּיְלָה
נִפְצַח לִרְוָחָה
בְּעַד עַדְשַׁת רְאִיָּה:
פַּעַם, שְׁמֵי לִינְקְס
חוֹשְׂפִים שִׁנַיּם מֵעַל רֹאשִׁי,
פַּעַם, מַחֲנֵה לִגְיוֹן בְּמַעְגָל רוֹגֵשׁ
שֶׁל מְדוּרוֹת
שְׁמִירָה שֶׁלוֹהֲטוֹת…

וְחֹשֶׁ זֶה
חַג בְּרִקוּד יָרֹק –
כָּל כָּ טָרַחְתִי לְיָרֵק תַ'קַו
(כָּאן בְּסוֹגְרַיִם הֶעָרַת־אֵין־קֵץ) –
לַיְלָה אַצוֹת הַיָּם.
סוֹף הַמֵאָה.

בִּטְעִמַת שַׁלְוָה
הַמַּחְשָׁבָה
זוֹהֶרֶת, קְצוּבָה יוֹתֵר –
אֵי שָׁם, עַל סַף, אֲנִי קוֹלֵט:
לִבְרֹחַ?..
עוֹד עֲלִילָה אַחַת.
הִנֵּה, אֲנִי נִזְכָּר
בְּקֶטַע הַבְּרִיחָה הַמְשֻבָּח.

– מֵעֵבֶר לַפִּנָה. מַהֵר! מַהֵר!
– מָה אַתָּה שָׂח! נִדְמֶה, כָּאן הַכְּנִיסָה.
– מָה הִשְׁתַּגַּעְתָּ כְּבָר! נָרוּץ! אֵין לָנוּ זְמָן.
– רְאֵה, כְּתַב־הַחַרְטֻמִים. וְהַגֻּשְׁפַּנְקָה.
– אָבַד בִּקְרִיאָתוֹ. הַכֹּל אָבוּד.

זֶה זֶה.
תָּמִיד מֵעֵבֶר לַפִּנָה
(מַכָּר שֶׁלִּי, שְׁאוֹן רוּחַ הַבַּרְזֶל
perpetuum mobile
הַמְשַׁסֶּה בַּשֵּׂכֶל אֶת חֶזְיוֹנוֹת הַחֲלוֹמוֹת הַנוֹדְדִים,
חַיַּת דִמְיוֹן נִצְחִית
תּוֹעָה
וּמַקְנִיטָה־נִיטָה־נִיטָה בִּזְהָבָהּ שֶׁל אַשְׁלָיָה אַחַת וְיָחִידָה) –
וְזֶה בַּגֹּבָה הַמַּלֵא…
וְעוֹד אַתֶּם בְּהַמְתָּנָה, עֲדַיִן מְחַכִּים –
מִיָּד אַתְחִיל לְהִתְחַבֵּט-לְהִתְרוֹנֵן
בִּשְׁמוֹ לִשְׁמוֹ שֶל סוֹד הַשִׁעַמוּם?
וְכָּל זֶה בְּמַבַּט עֵינַיִם עֲרוּמוֹת?!
כְּשֶׁבְּעַצְמוֹ דָּוִד הַמֶּלֶ הַמָּשִׁיחַ
כִּרְכֵּר בְּכָל עֻזוֹ לִפְנֵי אֲרוֹן הַקֹדֶשׁ כְּמוֹ פַּגַנִי,
וְזֶה שֶׁלִי נָשַׁף בַּחֲצוֹצְרָה!..

.. .. .. .. .. .. ..

אֲנִי הַשֵׂכֶל הַנִּרְדָּף
וּמַשְׁמָעוּת הַצְּלִיל.
אֲנִי שַׁקְרָן שׁוֹפֵעַ דְּבַש
וּשְׁבִיל נִסְתָּר.
אֲני, הַמְאֹהָב בִּיסוֹד הָאַהֲבָה,
קָלַעְתִּי אֲרֻכּוֹת אֶת מִצְלוֹלֵי הַיְצִירוֹת הָאֲהוּבוֹת.
לְשׁוֹר הַהִגָֹּון יָכוֹל לְהֵירָאוֹת
שֶׁפֹּה מַחְסָן שֶׁל רִיק הָאֲבָנִים.
אַ פֹּה הִיא שְׂפַת הַטֶּבַע.
וְגַרְעִיִנֵי זָהָב
בְּזוֹ הַתְּכֵלֶת –
גַּם הַפִּתּוּי וְגַם הַמַּתָּנָה.
בַּמְּעַרְבֹּלֶת שֶׁל הַמּוֹנוֹלוֹג –
נִשְׁקָע
עוֹלַם הַשְּׂחוֹק הַתּוֹבְעָנִי –
וְשׁוּב עַל הַשְּׁחָקִים חָלַמְתִּי –
צָף מִמְצוּלוֹת אֶל פְּנֵי הַפַּרְצוּפִים:
"הַאִם הִכְּחִיל דָּמָם שֶׁל צְעִירִים?"
נוֹשְׁכִים שְׂפָתַיִם.
"וּמָה עִם תַּשְׁמִישֵׁי קְדֻשָׁה? שׁוּב בָּאֹפְנָה?"
"הוֹ־הוֹוֹוֹ!"
הוֹ הַטַּבּוּר שֶׁל הַתִּקְווֹת!
מְחוֹז הַמָּשִׁיחַ!
הֲוַי כָּפוּף לַטֶקֶס. מְחַכִּים.
עוֹד רֶגַע וְיוֹפִיעַ.
עַל הַחֲמוֹר בְּקֶצֶף זֵעָתוֹ.
נֶגֶד הָעֲוִיתוֹת הָאֵלֶּה מֻמְלֶצֶת הַתְּחִיָּה
בְּסֵפֶר־מִרְשָׁמִים
כְּסַם־מַרְפֵּא לַכֹּל.
כֻּלַם יִלָּחֲמוּ עַל הָאֲוִיר
בְּאֶלְעֲזָרִים.
וּבְכֹל אֹפֶן
כְּדֵי לְהַנְעִים לְאַשְׁלָיַת הַצֶּדֶק,
וּבְכֹל אֹפֶן נְצַיֵּן אֶת זְרִיזוּתָהּ
שֶׁבָּהּ הַנֶּפֶשׁ מוּכָנָה לִזְכּוֹת בַּנֶּצַח,
עֵינֶיהָ מַשְׁפִּילָה בִּשְׁאִיפָה לְנֵס.
Ecce homo.
מִשְׂחַק הַטֶּבַע הָאַחֵר.
אֲבָל בַּמֶּה יָפִים עֲלֵי כּוֹתֶרֶת
בְּמַעֲלוֹת שֶׁל קֹר הָאֱמוֹנָה?
אֲנִי הָעֵד לַשֶּׁמֶש.
אֲפַעְנֵחַ.
בְּמַאֲמַץ חַיִּים מַתְוִים אֶת הַגּוֹרָל
אֵין לְזָכְרוֹ וְאֵין לְזַכּוֹתוֹ (דְהֵיְנוּ: אֵין לְהִתְחַשְּׁבֵּן אִתּוֹ)
אֶלָּא לִקְרֹא,
לִקְרֹעַ מִן הָאֲפֵלָה אֶת פֵּרוּרֵי הָאוֹר.
הָאֲפֵלָה הִיא תֹּהוּ,
פִּיהָ הַפָּעוּר
הוּא נַחְתּוֹמָר עָפָר וָאֵפֶר.
הַזֹהַר שֶׁל הַמְזֻהֶה – הָאוֹר.
הִנֵה הָאַפִּוֹקְרִיף.
אֵין אַף מִלָּה בִּכְתַב הַיָּד,
בְּקֶשֶׁר לִפְרָסֵי הַהַבְטָחוֹת –
כְּלוּמַר, מַר דְּבַשׁ הַנִּצָחוֹן,
וְגַם דַּיְסָה אוֹתוּ דָּבָר.
אֲבָל!
אַשְׁלִים אֶת הַפְרַגְמֶנְט בִּפְרָט אֶחָד –
חַמְסָה.
חֲמֵשֶת הַכְּלָלִים מְאֻלָּפִים בִּידֵי הַשֵּׂכֶל:
הַנֶּפֶשׁ הַכְּלוּאָה בְּשִׁרְיוֹנָהּ,
אָפִיק הָרְאִיָּה,
עֵמֶק הָרְפָאִים –
צִלְלֵי־מִלִים חַיִּים
דֻּגְמַת הַהַשְׁרָאוֹת
וְ… אִי הַוַּדָּאוּת.
וְשֶׁיַּכְתִּיב לָכֶם הַזִכָּרוֹן
לְפֶתַע.
עַל מַדְרֵגַת הָאֶבֶן, בְּאַקְרַאי,
כּוֹס מַיִם נִשְׁכְּחָה,
פְּלִיטַת פִּיו שֶׁל הָעֶרֶב.
דְּמָמָה בַּרְרָנִית…
מְקוֹר הַהַנְדָּסוֹת הָעֲדִינוֹת…


מרוסית: ג.-ד. זינגר


: ולדימיר טראסוב נולד במוסקבה בשנת 1954. בישראל משנת 1974, חי בירושלים. פירסם שלושה ספרי שירה בשפה הרוסית. מספר שיריו בתרגום לעברית של ג.-ד. זינגר פורסמו בכתב־העת "דימוי" ובאנתולוגיה "שיח משוררים" (הקיבוץ המאוחד, 1999).





































מודעות פרסומת