:

נורית זרחי: שדרון חן

In נקודתיים: 5-6 on 19 בדצמבר 2014 at 16:18

בְּכִפּוֹת מִקְדְּשֵׁי הַשְּׂדֵרָה יִשְׂתָּרְגוּ צִפּוֹרֵי בֹּקֶר,
מִתּוֹךְ גְּבִיעֵי גְּרֹונוֹתֵיהֶם נוֹטְפִים חַיּיֵהֶם הַזָּרִים
חוֹלְמִים אֶת הָאֲדָמָה –
וְרַדְרַד נוֹשֵׁר הַשַּׁחַר מִסָּארִי הַלַּיְלָה

עוֹרֵב יִצְעַק חִנָּם מִתִּסְרֹקֶת שֵׂעָר סָבוּךְ
מַה – הַבֹּקֶר מִתְקַמֵּר לְהִמָּנַע מִשְּׁבִי הַלַּיְלָה –
יָרֵחַ כָּתֹם מַבְשִׁיל בֵּין עֲנָפִים
וְטִפַּת הוֹדוֹ תִּתְנוֹצֵץ עַל מֵצַח הַשָּׁמַיִם.

שְׁתוֹק עוֹרֵב, לֹא עוֹטֵה בִּגְדֵי אַרְגָּמָן אוֹ סַמְבּוּק
וּבְכָל זֹאת לְלֹּא בַּעַל כְּמוֹ הַנָּשִׁים הַכְּתֻמוֹת הַהֵן –
הַאִם אֲנִי מוּקֶדֶת אוֹ חָפְשִׁיָּה?

מַה הַמִּכְתָּב הֶחָלָק שֶׁעַל שֻׁלְחָנִי?
וְאֵיפֹה מֻנָּחִים שָׁרְשֵׁי הַבֹּקֶר?
אֲנִי? לִי מוּטָב שֶׁאֶשְׁתֶּה תֵּה לְתֵה.


* * *

גֶּשֶׁם יוֹרֵד עַל הַבַּיִת הַמָּעוּךְ בַּמִּצְפֶּה
מוֹדִיעִים – גַּלִּים בְּגֹבָה מִגְדָּל –
יָרֵחַ יָרֹק בַּמַּעֲרָב, מוֹדִיעִים
קֶנְגוּרוּ אוֹכֵל תַּפּוּחַ, קַאקַאדוּס עוֹשִׂים אַהֲבָה
בְּעוֹנַת הַגֶּשֶׁם מְנַעֲרִים אֶת הַזַ'אקֶטִים הַמַּרְהִיבִים
מִחוּץ לְדֶלֶת הָאַהֲבָה –

מַה לִלְבֹּשׁ מִנַּיִן לִי לָדַעַת?
הַגֶּשֶׁם עִרְעֵר אֶת הַבְטָחַת הַבֶּטוֹן,
וְהָרוּחַ חִלְחֵל מֵעֵבֶר לְגִילֵנוּ.
אָחַזְנוּ יָדַיִם קוֹפְצוֹת מֵעַל לַמִּפְתָּן –

בַּחוּץ – הַבְּרוֹשִׁים מְסֹרָקִים,
הַשְּׁזִיפִים חִקּוּ אֶתְרוֹגִים –
תַּרְנְגוֹלוֹת הַשָּׁכֵן צָעֲקוּ – לְהָטִיל, זֶה פֶּלֶא פֶּלֶא פֶּלֶא.

לָנּו הָיָה מֶזֶג אֲוִיר פְּרָטִי
בִּפְנִים הַכָּרִיּוֹת הַיוּ רְטֻבּוֹת
כְּאִלּוּ נִימְפוֹת יָשְׁנוּ אֶצְלֵנוּ,
אוֹ כַּלְבֵּי יָם דָּמְעוּ –
בְּעֵינֵיהֶם הַתְּמוּהוֹת הַחֲלָקוֹת.

* * *

הַחֶדֶר מַחֲלִיק לְאִטּוֹ לְעֵבֶר הַדֶּלֶת
וְסוֹבֵב לְהִתָּקַע בִּמְקוֹמוֹ – לְמִשְׁתַּמְּשֵׁי הַלַּיְלָה
אֵין נָמָל מֵעֵבֶר לְאוֹתִיּוֹת אַהֲבָה –

הַמִּלָה הָעֲרֻמָּה טְבוּעַה בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ שֶׁבִּי
צַלְעוֹתַי מְרַחֲפוֹת בָּרוּחַ מְצַיְּרוֹת עַרְפִּילִיּוֹת כּוֹכָבִים
מְשֻׁלַּשׁ הַנֶּפֶשׁ אֵיפֹה יַנִּיַח אֶת צַלְעוֹתָיו
לִנְעֹץ בְּקָדְקֹד שֶׁהוּא תָּמִיד אֵיזֶה אַתָּה.


* * *

אֲדַבֵּר אִתְּךָ בְּקִנֵּי צִפּוֹרִים
לִבְבוֹת קַשׁ, אֲנִיצֵיהֶם תְּקוּעִים בֵּין עַצְמוֹת הַמַּזָּל שֶׁל הָעֵצִים
בְּפִיּוֹת פְּעוּרֵי הַפְתָּעָה מִן הָעוֹנָה הַהִיא
כְּשֶׁחָפַנּוּ אֶת הַבֵּיצִים –
כֹּה מֻשְׁלָמוֹת כֹּה מִסְתַּפְּקוֹת בְּדִמְמָתָן –

כְּמוֹ סְגַלְגַּלּוּת הַיָּם שֶׁאֵין לֶהּ קָדִימָה וּלְאָחוֹר
יוֹתֵר זִכָּרוֹן מֵהִשְׁתַּקְּפוּת, עַכְשָׁיו
כָּל רֶגַע תָּלוּי לְלֹא כְּפָפָה –
וְהַפּוֹעֵם מַשְׁלִיךָ אֶת הַמַּשְׁקוֹף.

אֲדַבֵּר אִתְּךָ בִּשְׂפַת הָאִי עוֹלָם –
שֶׁנִּשְׁלְחָה מִכּוֹכָב הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת בּוֹעֵר אוֹ נִכְבֶּה
עַל עָנָף דִּמְיוֹנִי הַתִּקְוָה תֶּאֱצֹר בֵּין נוֹצוֹתֶיהָ
זִכְרוֹנוֹת שֶׁקָּדְמוּ לְעַצְמָהּ הַמְצַפִּים לִהְיוֹת מוּפְרִים


* * *

אֶת רֹאשְׁךָ אֲעַטֵּר
בַּעֲלֵי הַדַּפְנָה שֶׁל סֵרוּבְךָ
בַּחֶדֶר שֶׁאֵינִי יְכוֹלָה לְהַחֲרִישׁ
אֶת יְקִיצָתוֹ –
בִּלְשׁוֹן הַר הַגַּעַשׁ שֶׁהִדְלַקְתָּ בְּעִיוְרוֹנְךָ,
צִפּוֹרֵי אֵשׁ בָּאוֹת לִטְבֹל בִּשְׂפָתַי יָשָׁר מִכּוֹס הַקָּפֶה –
שֶׁאֲנִי מְלַפֶפֶת, כְּמוֹ קֵן שָׁזוּר מִגִּבְעוֹלֵי לִילָךְ,

וּמִבַּעַד לְאֶצְבְּעוֹתַי הַמְנַסּוֹת לְרַסֶּן, מוּטָחוֹת
יָשָׁר עִם מַקּוֹרָן לְתוֹךְ כֵּהוּת אִישׁוֹנֶיךָ –
פּוֹצְעוֹת בְּעֹמֶק עֵינֶיךָ אֶת מוּבָנָן הַיָּשָן.

אֶרֶץ אֶרֶץ אֵינֵךָ רוֹצָה לְהִתְרַחֵב וְלִכְלֹל
אֶת מְעוּפָן? הַאִם אַתְּ רוֹצָה לִהְיוֹת תָּמִיד קַיִץ אוֹ חֹרֶף,
תָּמִיד אֲנִי אוֹ אַתָּה עִם הַיּוֹם הַמְחֹרָר?

הַלַּיְּלָה רוֹצֶה שֶׁנִּהְיֶה הֶעָרִים הַקְּטַנּוֹת
שֶׁבּוֹלְעוֹת אֶת קֶמַח הַכִּיווּנִים,
מַאֲמִין שֶׁהַסֻלָּם הָעַתִּיק שֶׁהִצַּבְתָ
יַזְמִין אוֹתִי לְהִפָּתֵר אֶל הַחֹמֶר הַמִּתְחַסֵּן שֶׁל זְרוֹעוֹתֶיךָ

שֶׁמְּרַוֵּחַ רַק בְּעַצְמוֹ, כְּאִלּוּ
אֵינוֹ עָשׂוּי שַׁרְשְׁרוֹת רֹאשָׁנִים רִירִיּוֹת,
אוֹ סִיסִים בְּפִי הָעֶרֶב,
כְּאִלּוּ אֶינְךָ יָכוֹל לְהוֹשִׁיט לִי בְּכַף יָדְךָ
מוֹלֶקוּלָה כְּחַלְחָלָה בּוֹדֶדֶת שֶׁל נְשָׁמָה.


* * *

בְּמִטּוֹת צָרוֹת בְּתָאֵי הַלֵּב –
בִּידֵי מוֹנַרְךְ הַכְּאֵב עַצְמוֹ,
הֻנְּחוּ יְרֵחִים סְגַלְגַּלִּים מִלֵּילֵי בְּכִי,

וְאִם לְמִישֶׁהוּ פִּרְפֵּר כּוֹכָב עַל הַשָּׂפָה –
זוֹ לֹא הָיִיתִי אֲנִי וְאֵין מַה לְהַעֲלוֹת אוֹתִי
עַל הַמּוֹקֵד כְּפִי שֶׁמְּעִידָה אַהֲבַתְךָ –

וְהַמַּאֲזִין יוֹדֵעַ שֶׁזּוֹ קְלִיקַת הַמּוֹלֶקוּלוֹת, וְלֹא
זֶמֶר שֶׁמְּזַמְּרוֹת הַסִּירֶנוֹת מִתּוֹךְ קִצְפַת הַמְצוּלָה,
וְאֵין בְּכָךְ שׁוּם הַבְטָחָה אוֹ עֵדוּת לְקיּוּמְךָ –

כִּי גַם אֲנִי הָיִיתִי וְעֲדַיִין –
בַּד בְּדִמְיוֹנוֹת הָעוֹלָם.


* * *

בְּמַכָּה רוֹעֶשֶׁת אֲנִי נִדְרֶשֶׁת
לַמַּפְתֵּחַ הַכָּפוּל לַבֹּקֶר, מֵעֹמֶק כָּל הַמְזָוִים
נִרְגֶּשֶׁת בִּי הַשְּׁאִיפָה לְהֵעָנוֹת,
אֲבָל הַבַּיִת נָקוּעַ כְּמוֹ הַזְּמַן בְּאֶלְסִינוֹר.

הַמִּגְדָּלִים רוֹבְצִים עַל נְשִׁימַת הָרִצְפָּה –
הַחֲדָרִים תּוֹהִים אֵיזֶה שֶׁמֶשׁ הִיא
שֶׁהִטִּילָה לְתוֹכָם צֵל –
נִסְתָּר מֵעַצְמוֹ הַאִם הַדַּיָּר רוּחַ –

לְלֹא עַיִן, הַבַּיִת יוֹשֵׁב עַל אַמּוֹתָיו
אוֹ דּוֹגֵר עַל בֵיצֵי הַשִּׁגָּעוֹן הַקּוּקִיּוֹת?
סֻלַּם הַצִפּוֹרִים מִתְנַפְנֵף, הַטֶּבַע
פּוֹעֵר אֶת פַּעֲמוֹן עִיצוּרֵיהֶן הַכָּחֹל

עַד כָּל מֵעֵבֶר לָזֶה הַבַּיִת –
מֻפְשָׁל מִלִּבּוֹ כְּקוֹנְכִיָּה חֲלָבִית,
מֵעַפְעַפֵּי מַעֲטָפָה – אֲנִי פּוֹחֶדֶת –
הִתְפַּזְּרוּ אוֹתִיּוֹת שְׁמִי.


* * *
לגלי-דנה

מַּצִּיעַ לָרָאוּי אֶת לִבּוֹ הַפָּתוּחַ
כַּשָׁמַיִם הָעֶרֶב – אֲנִי מִצְטָעֶרֶת לְהוֹדוֹת –
הַתֻּכִּית –
רַק נִכְנַסְתְ לַחֲנוּת הַסְּפָרִים ְוהִיא עוֹפְפָה לִקְרָאתֵךְ
יְרַקְרַקָּה כְּמוֹ לִימוֹן עִם צִיּוּר לֵב עַל הֶחָזֶה –

נָחֲתָה עַל כְּתֵפֵךְ יָשָׁר –
כְּמוֹ אוֹתָה מוּשְׂקָה שֶׁמֵתָה בֵּינְתַיִם –
וְאַתְּ נִמְנַעַת מִלְּבַטֵּא אֶת שְׁמָהּ, שׁוּב
בָּחֲרוּ בָּךְ בִּגְלַל עֵינַיִךְ הַבּוֹצִיּוֹת הַשְּׁקוּפוֹת.

בְּעוֹד יָדַיִךְ תְּפוּסוֹת בְּחָמְרֵי הַחֶסֶר
בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן אַתְּ מַצִּילָה אֶת כְּבוֹדִי,
מִבַּעַד לְמַזְלֵף הַטֶּלֶפוֹן כְּשֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת –
צִפּוֹר – מִמֵּילָא זֶה לֹא מַה שֶׁהָיִיתִי בּוֹחֶרֶת –
וְאֵיךְ לְוַתֵּר – הֲרֵי אַף פַּעַם לֹא תִּהְיֶה מַסְפִּיק אַהֲבָה.


* * *

כְּמוֹ עַיִן שֶׁמְּצַפָה לִפְתִיחַת הַוִילוֹן
כְּדֵי שֶׁהָאוֹר יְחַטֵּב אֶת הֶרוֹגְלִיפֵי
הַשִּׁדָּה הַשֻּׁלְחָן יַחֲשֹׂף אֶת קְלִידֵי הָעֲצַבִּים

לֹא יוֹתֵר גוֹבְּלִינִים לְבוּשֵׁי עֲרָפֶל
לֹא שִׂפְתֵי תָּוִים מְזַמְזְמוֹת עֲמוּמוֹת (מְהַמְהְמוֹת)
בִּבְהִירוּת כְּמוֹ אִבְחַת הַמַּכָּה
אֶצְבְּעוֹת הַיְּדִיעָה נְכוֹנוֹת לִפְרֹט

נִשְׁקַט צִיר הַחֶדֶר הַמַּרְקִיד אֶת הֶהָרִים
הַחַלּוֹן עוֹמֵד לְלֹא חַת בְּעֵרוֹם הַבְּשׂוֹרָה
הַכְּלוּב יָכוֹל לְהָכִיל אֶת הַנָּמֵר
וְקִירוֹת הַמֹחַ לֹא קוֹרְסִים

וּלְלֹא כָּל תַּחֲלִיף אוֹ פִּצּוּי
כַּף הָרֶגֶל תִּדְרֹךְ עַכְשָׁיו
יַצִּיבָה וּלְלֹא רַעַד
עַל הַבְּהִירוּת הַיְחִידָה הִיא הַהֶפְסֵד


* * *

מַה שֶׁאֲנִי מַקִּישָׁה לוּחַ הַנְּחֹשֶׁת שֶׁל מִצְחֲךָ –
הֲלֹא הֵם מִקְרֵי הַנְּהָרוֹת – תְּזוּזַת צִפְחֵי הַסֶּלַע
וּמִשָּׁם – הַדֹּפֶק הַפּוֹעֵם בִּזְנַב צוּפִיּוֹת
בִּלְבָבִית פֶּטוּנְיַת הַחַלּוֹן – כְּשֶׁהַמַּשָּׂאִיּוֹת פּוֹרְקוֹת אֶת הֶעָפָר –
אֵיךְ לַעֲצֹר אוֹתָם בְּקַפְּסוּלַת דּוֹם?

זֵר וְרָדִים חוֹצֶה אֶת הַיָּם –
שִנֵי גּוֹבְּלִינִים מִצְטַחְצְחוֹת בְּקִלְחֵי תִּירָס –
כְּנֶגֶד הַמִּקְלָט הֶחָלוּל שָׁאֲנִי מַצִּיעָה לָהֶם
בְּכַף יָדִי מִתְקָרֶבֶת רוּחַ קְטַנָּה,

נוֹשֵׂאת שׁוֹשָׁנֵי מַעֲרָב פְּעוּרִים
עַד לְתַחְתִיתָם הַקּוֹדֶרֶת – מְקוֹרָהּ בַּתְּהוֹם
שֶׁעוֹמֶדֶת בֵּינִי לְבֵין הַשֵּׁמוֹת שֶׁאַתָּה דּוֹחֶה
בֵּינִי לְבֵין הֶהָרִים הָרוֹבְצִים כִּשְׁוָרֵי דָּם
תַּחַת לוּחוֹת הָאֲדָמָה.

אֲפֵלָה נִתֶּזֶת מִן הַיָּם הַשָּׁבוּר אֶל מוּל פָּנֶיךָ –
אַל תְּמַהֵר עַל פָּנַי לֶאֱהֹב אוֹתִי –
כְּאִלוּ הָיִיתִי גֶּשֶר,
אַל תְּצַמְצֵם אֶת שֶׁטֶף הַסְּעָרָה –


* * *

מַשֶּׁהוּ מְנַסֶּה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּבֵיצַת הַמּוּבָן –
וּכְמוֹ צִפּוֹר עִם יָדֶיהָ הַקְּשׁוּרוֹת לְאָחוֹר –
מְנַסַּה לַחֲבֹשׁ כּוֹבַע –
לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאֲנִי שֶׁבְּתוֹךְ שִׂיחַ הַפְּרָגִים.

לֹא לְהֵרָכֵס בְּכַפְתּוֹרֵי הַמִּלִים
שֶׁתּוֹפְרוֹת עַצְמָן כְּשֶׁאֲנִי בָּאָה לְדַבֵּר אִתְּךָ
זוֹ תָּמִיד רַק אַקְדָמָה לָעֲנָנִים –
אֲבָל בְּמִלּוֹן עֲתִידִי – אֲדָמָה מְהַלֶּכֶת –

מוֹחֶקֶת אַגַּב מַהֲלָכָהּ תָּוִים
שֶׁל גּוֹרָל שֶׁלֹּא קוֹרֵא אֶת כְּתַב יָדוֹ
מְחוֹלֶלֶת אֶלֶף עֲקֵבִים נַעֲלָמִים עַל קַו הַחַיִּים





































: נורית זרחי נולדה בירושלים, גדלה בקיבוץ גבע וכיום גרה בתל־אביב. פירסמה שבעה ספרי שירה, ביניהם "מלון היפנודרום" (הליקון-תג, 1998) ו"התקרה עפה" (הליקון-תג,2001), מספר ספרי פרוזה ועשרות ספרי־ילדים.

מודעות פרסומת