:

טימותאוס ורמולן, רובין ואן דן אקר: אסטרטגיות של המטא-מודרני

In נקודתיים: 11-12 on 11 בינואר 2014 at 00:47

המודרני מתקשר בתודעה לפוליטיקות מגוונות, כגון אוטופיוּת, פורמליזם, פונקציונליזם, סדרתיות, אמנות לשם אמנות, שוטטות, תחביר, חוסר מנוחה, ניכור, זרמי תודעה, מכשיר קולנועי, קוביזם, תבונה, טראומה, ייצור המוני וסכיזופרניה. הפוסט-מודרני נוטה להיקשר למגוון אסטרטגיות כגון דיסטופיוּת, התגמשותו של הקפיטליזם המאוחר, 'קץ ההיסטוריה', פורמליזם, différance, רלטיביזם, אירוניה, פסטיש, דעיכת האָפקט, צרכנות, רב תרבותיות, דקונסטרוקציה, פוסט-סטרוקטורליזם , המרחב הקיברנטי, וירטואליזציה, פלורליזם, , parataxis ‘unrepresentable’, ו interesse. פילוסוף התרבות הצרפתי ז'אק רנסייר שיער עוד כי שני הזרמים מסמנים את הדמוקרטיזציה של מערכת היחסים בין הניתן לאמירה והניתן לראיה.
המטא-טמודרני בא גם הוא לידי ביטוי במגוון של דפוסי חשיבה, פרקטיקות, צורות אמנות, מדיה וז'אנרים. הדבר התבטא בצורה הכי בולטת לעין בהופעתו של הרומנטיזם החדש. אמנים כמו אולפור אליאבון, גרגורי קרודסון, קיי דונצ'י, דייויד תורפ ואדריכלים כמו הרצוג ודה מירון לא רק שאינם מפרקים כבר את השגור, אלא שהם גם מבקשים לשחזר אותו. הם מגזימים אותו, מטעים אותו, מנכרים אותו. אבל הם עושים זאת מתוך כוונה להחזיר לו את משמעותו. במטרה ליצור בתוך דבר שבשגרה חלל לא-שגרתי. רבים מהאמנים האלה מסתמכים על הפילוסופיות של שלגל ונובליס. רבים מתייחסים לציוריהם של קספר דוד פרידריך ובוקלין. יש החוזרים, באופן משמעותי, לשיטות פיגורטיביות. עבודותיהם מראות נופים גרנדיוזיים, הריסות, נוודים בודדים. (נאמר בסוגריים כי ה"תנועה" הזאת היא זו שהפנתה תחילה את תשומת לבנו לשקיעותו של הפוסט-מודרני ולעלייתו של משהו אחר.)
נוסף על כך באה הרגישות המטא-מודרנית לידי ביטוי במה שמבקר האמנות יורג היזר כינה הקונצפטואליזם הרומנטי. היזר מגדיר את הקונצפטואליזם הרומנטי כנטייה בתוך האמנות המושגית, גם העכשווית וגם הישנה, שמחליפה את הרציונאלי ברגשי ואת המחושב בצירוף המקרים. היא באה לידי ביטוי גם בפרפורמטיזם. החוקר הגרמני ראול אשלמן מגדיר את הפרפורמטיזם כאקט של "הונאה עצמית מכוונת". זוהי חקיקת אמת שאינה יכולה להיות אמיתית, הקמת זהות הוליסטית קוהרנטית שאינה יכולה להתקיים. אשלמן מתייחס ליצירות וטקסטים מגוונים כמו האדריכלות של קלייהוס, יאן מרטלס פי ואמלי. בקולנוע, בא הדבר לידי ביטוי בראש ובראשונה ב- quirky. במוסיקת הפופ הוא ניכר בפְריק פוֹלְק של אנטוני והג'ונסונס, אקרון פֶמילי ודבנדרה בנהארט, אבל גם בבלדות הנוגעות אל הלב של בסט קואסט. הדבר מתבטא בזרמים כגון רה-מודרניזם, רה-קונסטרוקטיביזם, הכנות החדשה וסטקיזם (stuckism). ביצירות ייחודיות של מגוון אמנים וסופרים שונים כגון רגנר קירטנסון, מריכן דאנץ, רוברטו בולנו ואולי אפילו דייב אגרס. חשבו רק על התפתחויות כמו רה-סטרוקטורציה של המערכת הפיננסית, על "כן, אנחנו יכולים!" של אובמה ועל סביבתנות. וכן הלאה, וכן הלאה.
אפשר אולי לטעון כי ריבוי זה של אסטרטגיות מבטא ריבוי של מבני תחושה. עם זאת, מה שמשותף להם היא תנודה מטא-מודרנית טיפוסית, משא ומתן בלתי מוצלח בין שני קטבים מנוגדים. למשל, בניסיונותיו של בס יאן אדר לקרוא תיגר על החוקים הקוסמיים וכוחות הטבע, להפוך את החולף לקבוע והקבע לחולף, הוא מתבטא, באופן דרמטי, כמאבק בין החיים והמוות. למשל, במאמציו של ג'סטין קרלנד להציג את הרגיל באווירה של מסתורין ואת המוכר בחזותו של הלא מוכר, הוא חושף את עצמו, באופן פחות מרהיב, כמשא ומתן לא מוצלח בין התרבות והטבע. אבל שני אמנים אלה יצאו למלא משימה או תפקיד שידוע לשניהם כי הם אינם מסוגלים, כי אף פעם לא יהיו מסוגלים, ולא יהיה עליהם למלא: איחודם של שני קטבים מנוגדים. ושניהם עוסקים בנובליס: פתיחתן של יבשות חדשות באתריהן של הישנות. ארצות חדשות מוזרות. ארצות חדשות בלתי נסבלת. אבל בכל זאת ארצות חדשות.
במהלך השבועות, החודשים הקרובים, השנים הקרובות, ננסה לדבר ולמשוך את תשומת לבכם לאסטרטגיות מטא-מודרניות רבות ככל שנוכל. אסטרטגיות שאנחנו מרגישים, שעד כמה שכוונותיהן שונות ושהאינטרסים שלהן שונים, בלב כולן נמצאת התנודה בין המודרני והפוסט-מודרני. נדון בניאו-רומנטי, ב- quirky, ואחרי כן בפרפורמטיזם. חלקן עשוי להיות קצת יותר ממטא-מודרני, אחרות אולי קצת פחות. אתם יכולים לא להסכים עם כל אחת מהן. אל תהססו לקרוא עלינו תיגר! אם המטא-מודרניזם הוא יותר תנודה מאיזון, דיון מתמשך ללא תשובה, כך גם הבלוג הזה.















מודעות פרסומת