:

גבריאל לוין: על המוקד

In נקודתיים: 11-12 on 10 בינואר 2014 at 22:17


(auto-da-fé)

על הסף, דרוך
לקראת המלים שעוד יצוצו

בדירת-הגג הזו, מרחב
נשימה בו אני משהה

את המשפט, באויר,
בחלקים, אור מסתנן

פנימה ללא הפרעה
מדרבן אותי לודוי

שאתכחש לו ברגע שיֵהָגֵה,
ברקע כלי נשיפה מתאמצים,

בידים להוטות, לההפך
למוזיקה, כגל מעל הקונסרבטוריון.

– איך המצודה זורחת
על הגבעה, מדֻשנת נוריות צהובות

וכמה נועזת המפרשית
המרימה את חרטומה על מדף-האח

חלומות באספמיה – אולָה!
יונה מטילה בי

מהצד מבט אֲדֹם-ניצוץ
בעודי נשען על אדן החלון

מול פנֵי החשמלית
המשקשקת על אבני המרצפת

פנים רבות כל כך
נצמדות לשמשות

אלו מנהגים? אלו אמונות?
מי המלך שלהם?


*

כל הלילה הגשם
מתופף, מטפטף מחִלָּה

נחלש, מתגבר
על עלית-הגג

וּמִשְׁתַּטֵּחַ לְמַטָּה
בסמטאות המפֻשָּׂקות כְּסֵפֶר

תַּקֵן, תַּקֵּן,
ושוב תַּקֵּן

לוחש לי באזן
המנהל את חשבונות

התועלת הפוחתת
גם אם מהתועפות

אני מתפזר, וכל צד
של העצמי רב-הפנים

דורש על פי מדתו,
מִתְבַּיֵּת עַל מְקוֹר אוֹרָהּ

של האש הַטּוֹבָה
בפאתי מערב,

לֵידִי-דָה-לוּנָה,
גֶּשֶׁם

מְתַקְתֵּק מֵאִיץ בִּי
להתרומם כאנך, מישהו

דופק בְּרַכּוּת על הדלת —-

כשהלילה זוקף את צוארונו
הַפָּרוּם על מסך הכסף

של הדמיון – הגיעה השעה,
לוּסוּס,

כִּנְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת
להתפתל סביב הַמַּקֵּל.


*

שעת צהרים, אני מטפס
ברחוב התלול, כפוף אליו

כמו ראשי המלאכים והגריפונים
על הכרכובים

ראשים עם כנפי-טיס, פתוחי אבן,
סִירֶנוֹת שֶׁלִּקְּקָה הָרוּחַ

אני סוחב את עצמי בָּעֲלִיָּה
אל מגדל השעון החבוי מול העינים

קַדְרוּת צוננת בַּכִּכָּר, tempo passado
מלבֶּה את האש

פְּשֹׁט מֵעוֹרָן את מלותיךָ,
כמו העשב המבצבץ בתעלת הנקוז

הִתְוַדֶּה וַחֲזֹר בְּךָ,
הַפַּטִּישׁ וְהָאִזְמֵל חודרים

לָאֹזֶן, הַסִּתּוּת וְהַחִטּוּט
בחריצים הדקים, הופכים

למעין שיר: "כשהוא לגמרי שום דבר
הוא הַכֹּל",

שבוקע מֵעֶבְרָהּ האחר של היריעה
עליה מְצֻיָּר המגדל, העוטפת,

מחבקת וחונקת את הַפִּגּוּם,
את אבן הגרניט,

את השעון
הממתין לשעתו שתצלצל שוב.


*
Belmonte

עֲקֹב אַחַר שורת העצים על הגדה
שם שרות חכליליות

עֲקֹב אַחַרהעקול
אַחַר העכביש האורב

עם בטן נפוחה על עלה כותרת, הו מהנדס
מכרות נע ונד, עֲקֹב

אַחַר הקצף העכור, עֲקֹב
אַחַר מרבצי-הבץ, עֲקֹב אַחַר קִנֵּי-

הַחוֹפָמִים על מִשְׁקְעֵי-
הֶחָצָץ, עֲקֹב אַחַר הצללים

והרשרוש הבלתי נלאֶה
בָּאַלְמוֹנִים

עֲקֹב אַחַר עלי המפרש הרבועים
של הַטּוֹפָח בין פרחי הַהַרְדוּפָנִין

אַחַר נדידת הקרפדה
ממים למים, "נטמעת

ביסוד הידוע לה היטב", עֲקֹב
אַחַר קריאתה של הַצּוּקִית-הבודדת

(יש לך הנ. צ. שלה?)
אַחַר התחרה שנוצרה מפלומת הזרעים

הפזורה על עקבות צמיגים בַּבֹּץ,
אַחַר התפר התת קרקעי

אַחַר השמות החרותים
אתה, שעלית על ערוץ השיר

כְּפוּל-הַפָּנִים, הַמִּסְתַּתֵּר,
רץ לראש הגבעה – כנגד

כל הסכויים, נֶחְשָׂף.


מאנגלית: זלי גורביץ'























מודעות פרסומת