:

נורית זרחי: מדעי הדלת

In נקודתיים: 9-10 on 27 בינואר 2013 at 15:02

*
כְּכָל אָמָּנוּת, אִם הִתְמַכַּרְתָּ לָהּ,
אִמִּי הִשְׁתַּכְלְלָה בִּכְתִיבַת מִכְתָּבִים.
מְסִיטָה אֶת גִּזְרוֹת הַסְּבִיבוֹנִים מִשֻּׁלְחָן הַמִּטְבָּח
א.נ (לְצַעֲרִי לֹא אוּכַל לְשַׁלֵּם הַחֹדֶשׁ, בַּעֲלִי),
הִיא מְעִיפָה צִפֹּרְנֵי מַבָּט בַּיוֹשֵׁב מוּלָה,
שֶׁבְּלֶכְתּוֹ מְדַדֶה כְּעָגוּר פָּצוּעַ
וְדִבּוּרוֹ נַהֲמָה נְבוּבָה.
שׁוֹקֶלֶת אֶת אֵימַת הַמְּתֹאָר:
מְצִיאוּתִי אֲבָל לֹא מְצִיאוּתִי מִדַּי.
(מְטֻפֶּלֶת לְבַד בִּשְׁלֹשָׁה יְלָדִים רַכִּים)
גַּם בִּי? לְהָפִיס אֶת לִבָּהּ
אֲנִי מוֹתַחַת תַּלְתַּל בִּרְאִי הַצֵּל.

עֶרֶב עָזוּב חוֹדֵר לַמִּטְבָּח מִמַּמְלֶכֶת הַצְּלָלִים שֶׁל הֶחָצֵר
וְכוֹכָב חָלוּץ בּוֹדֵק אֵיךְ לְהִסְתַּפֵּק בַּהֶכְרֵחִי.
בְּדִיּוּק שֶׁל מוֹרָה הִיא מְהַדֶּקֶת אֶת הַבּוּל
וּמַעֲנִיקָה לִי אֶת זְכוּת הַשִּׁגּוּר.

זוֹ שֶׁהֶחֱשַׁבְתִּי תִּינֹקֶת שֶׁלִּי
וְהֵגַנְתִּי עָלֶיהָ כדֻּבָּה מִפְּנֵי דְּרִישַׁת אַהֲבָתִי,
קַיִץ אַחַר חֹרֶף, עַכְשָׁו אַחַר עַכְשָׁו
ועַכְשָׁו עָלַי לְשַׁגֵּר אוֹתָהּ מִן הָעוֹלָם.

סָבִיב מִטָּתָהּ עוֹלִים כָּעֵת צִנּוֹרוֹת כְּשָׁרְשֵׁי אֲוִיר וּמְחוּקַּת דִּבּוּר
הִיא מְכַוֶּנֶת עֵינַיִם דּוֹלְקוֹת בְּכָחֹל קַדְמוֹנִי
לְעֵבֶר הַנְּיָר וְהָעֵט, כּוֹתֶבֶת:
"תְּנוּ לִי לָלֶכֶת בְּבַקָּשָׁה".
שֶׁאֲוַתֵּר?
וַאֲנִי מַנִּיחָה לָהּ לָלֶכֶת.

 

*
כְּשֶׁהַסּוֹהֵר שָׁרַק מִן הַמִּגְדָּל לְעֵבֶר בִּתִּי
גַּרְגֵר זָהָב נָפַל לְתוֹךְ פֶּקָע חֲבַצֶּלֶת
נֶאֱנַחְתִּי לִרְוָחָה, מִצְטָרֶפֶת לְאֶנְחַת סָבְתָא, אִמָּא
לְקוֹלָן שֶׁל כָּל דּוֹרוֹת הַבְּדִידוּת שֶׁנִּצְּבוּ מֵאֲחוֹרַי
לְהַבִּיט אֵיךְ מַפְלִיג בַּרְבּוּר הַנָּשִׁיּוּת שֶׁל יַלְדָּתִי.

וּכְמוֹ שֶׁהָרוּחַ מְדַּפְדֶּפֶת בְּגִילָם הַטֶּקְטוֹנִי שֶׁל הֶהָרִים
הָעוֹלָם קוֹרֵא בִּי, וּבְכׂל זֹׁאת
בְּסִמְטָאוֹת אֲנִי מְקוֹשֶׁשֶׁת הוֹכָחוֹת מֵעֵינֵי גְּבָרִים
זְרָדִים לְהִבְעִיר אֶת אֵשׁ הָאִי וִתּוּר.

וְנִמְשַׁךְ הַמַּסָּע לְתוֹךְ הָרְאִי, לְתוֹךְ הַפָּנִים
אֲנִי נָעָה בְּמַדְרֵגוֹת הַכֹּבֶד
וְיוֹדַעַת: עָלַי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ נֶגְדּוֹ בַּכֹּחַ הַקַּלּוּת
כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתִּי פַּעַם בִּבְלִי דַּעַת.

גְּבִירוֹת וַאֲדוֹנִים, אֲנִי מִתְנַתֶקֶת מִזְּמַן הַגּוּף, זְמַן הַזְּמַן
נֶגֶד הַדָּג הַמִּתְהַפֵּך כְּגַל כְּאֵב בְּתוֹכִי
לָלכת לְלֹא כָּנָף
כְּמוֹ עָלֶה, כְּמוֹ אֲוִיר, כְּמוֹ הַתְּעוּפָה עַצְמָהּ
מַעְלָה

 

*
הָיְתָה סִבָּה אוֹ שְׁתַּיִם
שֶׁבִּגְלָלָן לֹא גִּלִּיתִי אֶת אָמֵרִיקָה

פְּרָט לִסְעָרוֹת, פַּחַד ממַיִם עֲמֻקִּים
וּלְמַלָחִים אֲחָדִים שֶׁנִּשְׁמְטוּ אֶל הָאִיִּים

פְּרָט לְעַכְבָּרִים שֶׁהִתְרוֹצְצוּ עַל הַסִּפּוּן
אֵלֶּה הַקְרוּאִים חֻלְדוֹת בְּסִפְרוּת רֵאָלִיסְטִית –

מִמֵּילָא תָּמִיד חַשְׁתִּי שֶׁהָאֳנִיָּה טוֹבַעַת
אוּלַי בִּגְלַל זֶה צִדַּדְתִי קֶבַע
בָּאִינְדְּיָאנִים, בַּסְּפָרַדִּים
וְחִלַּקְתִּי שׁוֹקוֹלָד לָכְּלוּאוֹת בַּמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן.

אֲבָל בְּסֶתֶר לִבִּי גַּם אֲנִי חָמַדְתִּי אֶת זָהָב קָחַמָלְקָה
בְּלֵילוֹת הָיִיתִי חוֹלֶמֶת אֵיךְ מַצִּיעַ לִי הַמֶּלֶךְ אַטָהוּלְפָּה
אֶת עָגִילָיו הַמֻּפְלָאִים, אֵלֶּה שֶׁמָּשְׁכוּ אֶת אָזְנָיו
עַד לכְּתֵפָיִם הוּא היוֹדֵעַ, זֶהוּ הַרִישְׁיוֹן לִתְּשׁוקוֹתַי
שֶׁאֵין לְחַפֵּשׂ אַחֵר פּוֹרְטְרֶט מֻּשְׁלָם.

 

*
הֶקֵטֶה, בְּבִטּוּל,
כְּמוֹ שֶׁאִמִּי הָיְתָה אוֹמֶרֶת לְהַקְטִין אֲנָשִׁים וְאֵלִים
אֲבָל לֹא אוֹתָךְ, הֶקֵטֶה,
הָעוֹמֶדֶת במַזְלֵג הַדְּרָכִים.

הַאִם מִנוֹכְלוּת אוֹ תְּמִימוּת
בָּחַרְתְּ לַעֲצֹר אֶת הַמִּלִּים בְּמָוֶת?
תְנִי לִי לִרְכֹּשׁ בְּבֵית סִפְרֵךְ
אֶת חֹמֶר הַיָּרֵחַ הָאָפֵל.

בְּיַדָי הַמְּלֵאוֹת זְמַן נָקוּב
התלָמְדִי אוֹתִי אֶת שִׁעוּר הַקָּצֶה?

 

*
אַהֲבָה שָׁאֲלָה אוֹתִי:
אַחֲרֵי כָּל הַשָּׁנִים,
מָה דַּעְתֵּךְ עָלַי?

אַתְּ, אַתְּ עוֹד מְעִזָּה לִשְׁאֹל?
שֶׁשָּׁאַלְתְּ מֵחַיַּי צִי שָׁלֵם
לְנַפֵּץ אֶל מִפְרָצִים שְׁסוּעִים

שבְמַדְרֵגוֹת הַדּוֹמֶסְטִיקָה
הִשְׁלַכְתְּ כֵּלִים וְצַלָּחוֹת לַכִּיּוֹר,
סִפְלֵי פּוֹרְצֵלָן, נִפְצֵיהֶם
בָּאָבִיב וּבַסְּדִינִים, מִבְּלִי לְרַפֵּא
אֶת פִּצְעִי הַשָּׁלֵם.

אַתְּ שֶׁתֵּרַצְתְ מֶטָפוֹרוֹת עָמוּמוֹת
הַשֹּׁרֶשׁ מַפְרִיעַ, הַתַּפּוּחַ הַסָּחוּט, הַפֶּה הַנּוֹשֵׁךְ בַּכָּחֹל
הַפָּנִים עְרֹמִים, אֲפִלּוּ הַבֹּקֶר מַפְרִיעַ

וַאת עֲדַיִן פֹּה מְצַפָּה לַתְּשׁוּבָה?
תַּקְשִׁיבִי, מִי כָּמוֹךְ יוֹדַעַת, זוֹ אַתְּ
הַמִּסְתַּתֶּרֶת מֵאֲחוֹרֵי עַצְמִי מֵאֲחוֹרֵי עַצְמֵךְ.

 

*
נָדִיר שֶׁהַתְּמוּנָה בְּרֹאשֵׁךְ
מִתְרַחֶשֶׁת נֶגֶד עֵינַיִךְ:
הסוּסִים כִּצְלָּלִיוֹת לְבָנוֹת
נָעים בְּזִכְרוֹן בֵּיתָם הַלֵּילִי,

מוֹתִירִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם צְעַדִים כֶּאֱגוֹזִים נִפְצָחִים,
גֻּלְגָּלוֹת מָאֳרָכוֹת צָפוֹת קָדִימָה,
מַבָּטָן שַׁקוּעַ פְּנִימָה, מְהַבְהֵב
כְּפֶרַח בְּגָבִיעַ הָעַיִן.

מֵעֶבְרוֹ הָאַחֵר שֶׁל הַמֹּחַ אֲנִי מֻתְאֶמֶת לָעוֹלָם
הַתְאָמָה קְדוּמָה נֶעֱלֶמֶת,

הַנֶּפֶשׁ הָרוֹכֶבֶת עַל גּוּף עַתִּיק מִמֶּנָּה
נָעָה בְּשִׁוּוּי מִשְׁקָל עַל הַקַּו הַחוֹתֵך חוּץ פְּנִים,
ועדיין בְּאוֹתוֹ צַד מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַפָּנִים.

 

*
פְּנִים הַחֲבַצֶּלֶת זָהַר
כְּאִלּוּ אֵין לִנְקִיקָהּ סוֹף,
הַלוּמַת דֶּרֶךְ, אָבְדָה בְּתוֹךְ עָצְמָה.
הַאִם הָעֹמֶק הוּא אָשְׁלַיָת הַמֶּרְחָב?

יִתָּכֵן שֶׁאִישׁ אֵינוֹ זָקוּק לַיְּדִיעָה הַזּוֹ כָּמוֹנִי
וַאֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶתְכֶם, הַמְּטַפְּסִים עַל הַגָּדֵר
אֵיךְ לְצָרֵף אֶת הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַמֶשֶׁךְ/ לַחוּגָה
לְאַט מַהֵר אוֹ מַהֵר לְאַט?

הכל מִתְפַּזְּרִ בִּנְשִׁימַת רוּחַ
בְּפִּיתוּלֶי הַזְרָעִים כְּבִקְלִפַּת מֹחַ
קְמוּטִים יעָרוֹת עַד לִשְׁעַת בְּרֵאשִׁית.
וַאֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֵיפֹה אֲנִי וַאֲנִי
כְּשֶׁהַפִּתְאֹם מִתְמַלֵּא וְנִשְׁאַב מֵרַעַד הָאֲוִיר.

 

*
אוּלַי בִּגְלַל הַנֶּפֶשׁ שֶׁאֵינָהּ מִזְדַּקֶּנֶת
לֹא מִזְדַּקְּנִים גַּם הַגַּעְגּוּעִים.
אִם תַּעֲבֹר עַל פָּנַי אָפְרוֹדִיטִי בָּרְחוֹב
לֹא תַּכִּיר אוֹתִי עוֹד

אֲבָל אֲנִי אַכִּיר גַּם אַכִּיר
נִכְלֶמֶת אֶתְפֹּשׂ בְּשׁוּלֵי מְעִילָה
כְּצִרְעָה יְבֵשָׁה כְּדֻּבַּת מְרִירִים
תְּגָרֵשׁ אֶת טִרְדַתִי מֵעַל פָּנֶיהָ.

אֲבָל כֹּחַ הַגַּעְגּוּעִים נִשָּׂא הָלְאָה
עַד מֵעֵבֶר לְסוֹף הַזְּמַן
תִּמָּשֵׁך שְׁאֵרוּת הַנֶּפֶשׁ.

 

*
הִגִּיעַ תּוֹר הָאֵלָה הָאַחֲרוֹנָה
זוֹ הַמְּלֻוָּה סוּס, לְבִיאָה, עוֹרֵב
נֶגֶד פָּנַי עֲדַיִן מְהַבְהֵב צִיּוּר הָאֲוִיר שֶׁלָּהּ

מַבִּיטָה לְיָמִין, הִיא נוֹשֵׂאת בֵּיצַת זָהָב
מַבִּיטָה לַשְּׂמֹאל – בֵּיצַת אֹדֶם
מִשְּׁתֵּיהֶן בָּקְעוּ הַבָּנוֹת.

נִפְּצוּ אֶת הַתָּכֹל אֶת הַזָּהָב נִפְּצוּ
אֶת אַגָּדַת הַקַּלַּחַת הַבִּלְתִּי שְׁבִירָה
זָרְעוּ רוֹשׁ בַּעֲרוּגַת הַזִּכָּרוֹן.

הֵן הַפְיוּרִיוֹת הַחֲדָשׁוֹת:
נוֹשְׁכוֹת וְשׁוֹפְטוֹת לְהוֹכִיחַ שֶׁהֶעָבָר
הוּא צֶמַח מוּזָר, עַכּוּבִית גַּלְגַּל בָּרוּחַ,
פֶנִיקְס הַבּוֹקֵעַ חוֹל מִן הַחוֹל –

וְאוּלַי זוֹ אֲנִי הַמִּתְקַשָּׁה לְהִפָּרֵד.

 

*
הַיְּעֵלִים מֵעַבִּים פַּרְוָה
מְכִינִים עַצְמָם לְבָאוֹת.
בְּלַיְלָה קוֹרְאוֹת הָאַנָפוֹת זוֹ לְזוֹ
וְהַדּוֹרְסִים הַגְּדוֹלִים מְסַמְּנִים קָצֶה.

וַאֲנִי פּוֹסַחַת עַל פְּנֵי הָרְאִי
מִתְעַטֶּפֶת בִּמְעִיל עַד צַוָּאר
הַאִם הַפַּחַד הָעַתִּיק הוּא אֲבִי הַזִּכָּרוֹן?

ההֱיוּ אֵלֶּה פָּנֶיךָ אוֹ פָּנַי
שְׁטוּפֵי עֲרָפֶל שַׁחַר בֵּין עֲצֵי הַתַּפּוּחִים?

הַשּׁוּעָלִים, שֶׁנִּתְּרוּ מְנֻמְנָמִים מִטְלוּלַת הַסְּבַךְ,
לֹא יָדַעְתִּי, הַאִם הֵיו רֶמֶז לַבָּאוֹת?

גַּם כְּשֶׁהָלַכְתִּי לְבַקֵּר אֶת עַצְמִי בְּעָבָר
לֹא מָצָאתִי אוֹתִי בַּבַּיִת.

מִצְטַעֶרֶת, בָּאתִי רַק לַפַּעַם הַזּוֹ
הִשְׁאַרְתִּי פֶּתֶק בַּדֶּלֶת.

 

מדעי הדלת

כַּמָּה צָרִיךְ לְהִתְאַמֵּן
כְּדֵי שֶׁהַסְּפָלִים לֹא יִתְנַפְּצוּ לָאָרֶץ
כְּשֶׁמּוֹשְׁכִים אֶת הַמַּפָּה?

כַּמָּה שִׁעוּרִים צָרִיךְ לָקַחַת
בְּמַדָּעֵי הַדֶּלֶת
כְּדֵי לֹא לְהִכָּנֵס בַּקִּיר?

בָּהֶצַּע הַמְּצֻמְצָם שֶׁל הָעוֹלָם
רַק עִקְּשׁוּת
תַּעֲמִיד אֶת הַלְּבָנָה לִבְחֹשׁ בְּסִיר הַמָּרָק.

אֵיךְ לִלְבֹּשׁ אֶת הַנִּסָּיוֹן, מְהַבְהֵב
כְּמוֹ זְהַבְהַבִים שֶׁגָנְבוּ הָעוֹרְבִים, אוֹ
כְּמוֹ פַּרְוָה הָעֲשׂוּיָה נוֹצָה אַחַת?

 

*
כְּמוֹ הַקּוּקִיָּה
הַמֵּטִּילָה אֶת בֵּיצֶיהָ מִחוּץ לַזְּמַן,
מֵעֵבֶר לְקִיר הַשָּׁמַיִם רָאִיתִי:
הָעֹמֶק הוּא מַלְאָךְ שֶׁנָּפַל

כְּנָפָיו נִטְחוּ בַּקִּיר כַּעֲטַלֵּף. אֵיךְ לַעֲזֹר אם
בְּאֶצְבָּעִי לֹא הִגַּעְתִּי יוֹתֵר לְמָחָר אוֹ לַמֵּצַח.
שְׁמִי הִתְעוֹפֵף בְּשָׁמַיִם זָרִים.

וְיָכֹלְתִּי לְדַבֵּר אֵלֶיךָ מֵחוּקַּת שְׂפָתַיִם
הֵבַנְתִּי, נֻפְּצוּ לוּחוֹת הַחֻקִּים:
עָלַי לְצַפּוֹת אַרְבָּעִים שָׁנָה.

אֲבָל מָה הָיָה הַקּוֹל שֶׁדִּבֵּר אֵלַי, מְטֻלָּל מִלֵּב הֶעָלִים
מַצִּית אֵשׁ בְּסִיגָרִיָּה, אֵשׁ בִּסְנֶה

כְּשֶׁחָגַגְתִּי אֶת עֶגְלַת הַזָּהָב
לִפְנֵי שֶׁנַּפְשִׁי הִשְׁתַּגְּעָה מְעָיֵפוּת.















מודעות פרסומת