:

אלכסנדר (סאשה) אוקון

In נקודתיים: 9-10 on 27 בינואר 2013 at 18:20

כיליד העיר שבה חורבות נבנו בכוונה (צרסקויה סילו וכדומה) אני מתייחס אליהן בהבנה ובאהבה. יתרה על כך, אחת המחשבות העמוקות ביותר שאני מכיר שייכת לאדריכל, שאת שמו כבר שכחתי, למרבה הצער: "כשאני מתכנן בניין אני שואל את עצמי- אם ייצא ממנו חורבה טובה." והעובדה ששכחתי את שמו של האיש הראוי הזה, מראה כי גם אני עצמי מתקרב למעמד של חורבה, אבל אני בספק אם היא חורבה נעלה.

ירושלים, ארשה לעצמי כפירה, היא עיירה, שמבחינה אדריכלית אינה עומדת בשורה אחת לא רק עם רומא או פראג, אלא אפילו עם אסיזי, או אמנדולה הבלתי ידועה. נו, כן – העיר העתיקה …כמה אנסמבלים כמו רחוב הנביאים, והשאר – מחזה עצוב שיכול לעזור להתרוממות רוחן של אותן נשמות נשגבות ונלהבות, שלא משנה להן ממה ניזונה הלהבה שמבעירה אותן: מפחם, מטירוף או מעץ ליבנה. לכן, אם להשמיד את רחוב יפו או בן יהודה, האנושות הנאורה, עשויה רק להרוויח ולא להפסיד. נכון, אמנם, שבמקום שלהם יבנו חרא, דוגמת בנייני העירייה בכיכר ספרא. ואחר כך מאוד מפתה לפתוח בטעונים על הסמליות של ההריסה עד לאבק, או, במקרה הגרוע, עד לאבנים, של ירושלים של מטה, על זרותה של רוח יפת לבני שם, וכו'. דרך אגב, למרכז של ירושלים המערבית אין שום קשר למקום שעליו נאמר "לשנה הבאה בירושלים הבנויה!"*

ירושלים

* על פי מקורות מקראיים, תלמודיים ורבניים רבים, שטחה של ירושלים באחרית הימים יעלה בהרבה על שטחה של העיר העתיקה. (הערת העורכים)

מרוסית: נקודא זינגר

מודעות פרסומת