:

אולג יורייב

In נקודתיים: 9-10 on 27 בינואר 2013 at 18:01

איכשהו אני לא מרגיש מספיק מוסמך.
בתור מבקר קבוע, כאורח קבוע בירושלים, אני רואה את הבנייה בה כנורמאלית לחלוטין בשביל העיר החיה והמתפתחת, והיא אפילו משמחת את לב הפטריוט היהודי – זה סימן שהכסף זורם ל… ולא מ…
מצטער, קצת התבלבלתי – אני פטריוט רוסי, ואני לאומן יהודי, אבל במקרה הזה זה לא משנה.

בכל מקרה, אני עדיין לא מרגיש שפרצופה של ירושלים משתנה באופן עקרוני. נהרס צריף אחד ובמקומו הוקם צריף אחר – גדול יותר וביתר בטון.

כמובן, אני מבין שחיים באמצע אתר בנייה הם כיף קטן.

אבל אני חייב לומר שאין לי בכלל בלוטה שמייצרת זעם על "קלקולם של הפנים ההיסטוריים " וכו'. אפילו בלנינגרד – עד גבול מסוימים, כמובן – אני מוכן להסכים עם הבנייה של כל השטויות האופנתיות. ובמוסקבה כל "חידוש" של ראש העיר לוז'קוב, כל קיוסק בסגנון "רוסי-מסורבל" משעשעים ומשמחים אותי. גם בית המלון "רוסיה" שבו היה לנוכל כך טוב, לא אכפת לי שהרסו אותו. שיהרסו הכול (פרט לקרמלין – לעיל, איפה שמדובר על הפטריוטיזם). למעשה, גם בירושלים אני מכיר כמה בניינים רמים שמזמן היה צריך להרוס – במיוחד אחד, במרכז, אפשר לומר, בלב לבה. אבל בזה יעסוק, כנראה, הקבלן האחרון.

פרנקפורט

מרוסית: נקודא זינגר

מודעות פרסומת