:

אנה איסקובה

In נקודתיים: 9-10 on 27 בינואר 2013 at 18:10

באשר לי – למטפיסיקה אין כל קשר? עם פיסיקה, ול"ירושלים הבנויה" – עם אדריכלות. את עירו של אלוהים אין מתכננים בעירייה.
בנוגע לפיסיקה: קשה לדמיין בניין מכוער יותר ממה שעשו הטורקים. מצידי, מזמן צריך לנקות את כל הבלגן הזה. בעבר הזמן עצמו עמד בראש עבודות ההתחדשות כשהוא עשה שריפות. הרכבת הקלה בעיר היא גם גורם סביר. השאלה: מה לבנות? ולפני זה: האם דווקא ירושלים צריכה כבר עכשיו להיות עיר הבירה שלנו?
אישית, אני חושבת כי מבחינה מטפיסית צריך היה להשאיר את ירושלים בהריסות עוד לזמן רב, ואפילו להכניס בה שועלים, וזה היה שימושי יותר לבריאות הנפש של האומה. אבל אמינה [?] כבר קבעו שכאן תהיה הבירה, יש לבנות את ירושלים החדשה כבירה מנהלית של המדינה וכסמל לתחייה, לא של ירושלים, אלא של המדינה. לא מסביב לעיר העתיקה, אלא מסביב לכנסת.
וזה מה שאני חושבת שקורה.
הרס וחורבות הם מושגים שונים.
הרס הוא פעילות יזומה ודינמית, חורבות – מצב סטטי. הריסות של הטמטום האדריכלי הטורקי – סיבה להרס המהיר שלהן, והוא, ההרס – סימן לפעלתנות אנושית, הרעש של ההיסטוריה, אם תרצו, עדות להתרחשותה.
אני גדלתי בעיר שנהפכה על ידי המלחמה לחורבות, שנהרסה ונבנתה מחדש מול עיניי. זה היה מרתק! אנחנו, הילדים התרוצצנו בעיר, כדי לקבוע מה השתנה בה בזמן שישנו. ההתחדשות המתמדת הזאת, הופעתו של יש מאין גברה על זוועות המלחמה, דחפה את צלה הממאיר. אבל כשבנו מחדש את המגדל של גדימינס, בכיתי מרוב כעס. לעזאזל! להריסות ההן היה פוטנציאל גדול יותר. מתברר כי יש חורבות ויש חורבות, ואלה שכבר רכשו מעמד אגדי רק מפסידות מהסדר. לירושלים החדשה, למרבה המזל, אין מעמד כזה. ואם, למשל, הבזאר המזרחי, שהוא, למעשה, רחוב יפו, יעלם – מה טוב!
אישית, אני מצרה על הבנייה בעיר העתיקה, למרות שאני מבינה את החשיבות הפוליטית
של המהלך הזה. וכמה יפה העיר הזאת בתיאורי פלביוס! אין להשוות עם מה שרואה העין. לכן אני לא אוהבת ללכת לעיר העתיקה, ובמקום זאת שוקעת שוב ושוב בתיאור שהשאיר לנו יוסף בן מתתיהו, הכהן של המשמרת העשרים וארבע.

הגליל המערבי

מרוסית: נקודא זינגר

מודעות פרסומת