:

ישראל אלירז

In נקודתיים: 9-10 on 27 בינואר 2013 at 18:05

אני יליד ירושלים, דור חמישי בה, ואני מכיר את העיר הזאת מקרוב מאוד. ואני לא אדיש למה שקורה למרכז העיר. אני מתכוון למורסה הענקית הזאת משער יפו עד היציאה מהעיר. וכל מה שקורה על הכביש הזה, ברחוב יפו, שהיה פעם אחד הרחובות היפים ביותר של ירושלים, הוא, למעשה, משל לנפילתה המעליבה של העיר. כשאתה מסתכל על חזיתות הבתים, על החנויות, אתה רואה את כל הלכלוך הזה, אתה חושב שהעיר תקועה אי-שם בשנות העשרים והשלושים, שברחוב הזה לא קרה שום דבר משמעותי, לא נוצר בו שום דבר חדש. שם שולטות חנויות הלבשה ונעליים ירודות – מין פרחיות כזאת בכל דבר, העדר מוחלט של יופי. והדבר החשוב ביותר שחייב להיות בעיר הזאת – זה יפה. ירושלים בכל מקרה לא יכולה להיות ענקית תעשייתית או מסחרית, בתחום הזה יש לנו ערים מוצלחות יותר.
רחוב יפו היה בזמנו ציר היוצא מהמזרח ומוביל למערב, במובן עמוק של המושגים האלה -מהעיר העתיקה, שיופייה הוא בימי הקדם שלה, לכיוון היציאה מירושלים והים. והיתה מין מטוטלת של יופי בין חומות העיר העתיקה והערים החדשות, שנצפו בהרים משער הגיא מערבה. מצד שני, רחוב יפו היה סוג של נהר שחילק את העיר לעיר הצפונית והדרומית.
הרחוב הזה נבל בהדרגה. פעם היו שם חמש או שש חנויות ספרים טובות ביותר, עם הספרים החדשים מכל רחבי העולם. באזור ישיבת "עץ החיים" היו חנויות התכשיטים הטובות ביותר באותו זמן. שום דבר מזה לא נשאר, כאילו היה שם פוגרום. אף אחד לא מנקה חזיתות, לא מתקן גגות רעפים. היתה חזית נפלאה של בית הספר "אליאנס" הפונה לכיוון השוק. היום כל הבניין מסריח, החלונות שבורים, נראה שגם יונים חוששות להופיע שם. היה בניין יפה של משטרה עם פסלים קטנים של שני אריות בשער. היום הדלתות והחלונות סגורות בלוחות, והכול נראה כאילו הבניין נועד להריסה.
כאילו כל הרחוב הזה מזמן עומד להיהרס, אבל לאף אחד אין כוח כדי להרוס אותו באמת ולבנות רחוב חדש אולטרה-מודרני, גדול, שדרות ירושלים, או לשחזר את הרחוב כמו שהוא היה בזמן השלטון הבריטי. אולי היה כדאי לשמור את המראה הישן שלו, מלא קסם היסטורי. הייתי יכול לקחת אתכם לטיול ברחוב יפו, משכונה לשכונה. ירושלים היא כוורת של שכונות, וכל שכונה צריכה לשמור על האופי שלה. אבל היום אני משתדל במידת האפשר שלא להופיע ברחוב הזה. מי שהכיר אותו בעבר רק סובל כשהוא רואה אותו במצב כזה, ומי שרואה אותו בפעם הראשונה נדהם מכך שיכול להיות רחוב ראשי שכזה בעיר הבירה. הייתי אומר שדרוש איזה זעזוע כמעט קוסמי, שאו יהרוס את הכול עד היסוד, ובמקומה של העיר הנוכחית תיבנה ירושלים חדשה, או המרכז ההיסטורי ישוחזר בגרסתו המוזיאלית.

אבל, מנקודת מבט מטפיסית, השאיפה לבנות בירושלים, כשכל הזמן הורסים אותה, היא מין שאיפה חסרת תקווה. אחרי הכול, ירושלים האמיתית נבנית בספרים, בשירים, בציורים, במוסיקה. אלה שמחזיקים את העיר הזאת עד היום זה עגנון בסיפוריו, ויחד אתו שורה ארוכה של משוררים וסופרים עם יהודה עמיחי במרכז. אם אתה רוצה לפגוש את ירושלים – עיין בספר, זה ייתן לך היום יותר מעיון ברחובות.

ירושלים

מודעות פרסומת