:

מרדכי גלובמן: ששים שנות חיים

In נקודתיים: 1 on 11 ביולי 2011 at 15:34

(קטעים)

ד' חשון תרל"ד – ד' חשוון תרצ"ד

      היום  ד' חשון שנת תרצ"ד

ב"ה                                                                                  ירושלים שכונת 'שערי חסד'

 

היום מלאו לי ששים שנה. היום מלאו עשר שנים ליום עלותי ארצה בד' חשוון תרפ"ד, שאז ביום הזה, מלאו לי חמשים שנה. ביום ההוא ירדתי מהאניה "רומניה" שבאה מקוסטנצה, והצגתי רגלי על אדמת ארץ הקדש בחיפה. קראתי עלי "בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו".

אמרתי להציג בזה מצבת זכרון לששים שנות חיים אלה, היות שבתקופה זו חלה תקופת המעבר לכנסת ישראל אשר במדינת רוסיה, שנת תרמ"ב שהיא שנת 1882 הידועה, התחלת תקופת החוקים הזמניים של איגנאטוב הכה ידועים בקורות כנסת ישראל "שבתחום המושב" ברוסיה.

ומתקופה זו, נקודת מפנה חדש להיהדות העולמית בכלל, הפותחת פרשה חדשה בקורות חייה, פרשת ההגירה, המתפלגת בשני זרמים שונים, הזרם האחד פונה אל האוקינוס האטלנטי ורואה את עולמו לפניו בחיי החומר, "והולך לעשות חיים" בארץ הזהב, במדינה אשר אין שם "יהודי וגוי" אלא אזרח. הזרם השני נתפס לחזון העבר, חזון ומשא של הנביאים, וחלום העתיד של הסופרים והמשוררים, ובתקות המשיחית הנצחית הפועמת בלב כל איש ישראל, שם פניו אל הים התיכון.

ואגב אמרתי להציג ולהשאיר מצבת זכרון לעיר מולדתי הקטנה שפיקאב, הנמצאה כעומדת בתוֶך, בסביבת הערים הכה ידועות בקורות היהודים באוקרינה מתקופת חמלנצקי, טולשטין, נמירוב, ברצלב.

מגלת זכרון זו אקרא בשם "מגלת שפיקאב", והיתה המגלה הזאת למקרא לבני עקיבא ופנחס שהרבה מהקורות בתקופה האחרונה של המלחמה העולמית, והמהפכה והפרעות שאחריה, היו ביחד אתי. ובעיקר לנכדי אברהם ולדקלה בת שלמה ע"ה, ולשלמה ולדוד שיחיו בני עקיבא ופנחס. ולבני בתי היחידה חוה, שעודנה כלואה עם כל ב"ב בבית הסוהר הגדול דמתקרי "ממלכת הבולשביקים" או "שלטון הסובטים".

והיה כאשר יגדלו בע"ה, וקראו את המגלה הזו, וידעו מקורות משפחתנו, ומה שעבר על בני משפחתנו בארץ גלותם אוקריינה, או בשם הכללי רוסיה, השם שקודם המהפכה. עד שנתגלגלו בכמה גלגולים ונתנסו בכמה נסיונות קשים, כדרך כל אחב"י פליטי אוקרינה בתקופת פטליורה ימ"ש, עד שעלו ארצה בעזר צור ישראל וגואלו מקבץ נדחי עמו ישראל.

וזה החילי
בע"ה.





































מודעות פרסומת