:

מיכאל קורול: הראש. הקרב הגדול בעמק השדים

In נקודתיים: 7 on 9 ביולי 2011 at 12:04

הָרֹאשׁ

שכם
חוּץ מִזֶּה… קוֹפִית, אַל בֶּכִי! בַּמָּחוֹז הַמְּהֻפָּךְ,
אִם אַתָּה מַחְזִיק בְּעוֹר הַפַּרְגִּית הָרַךְ שֶׁלְָּךְ,
אִם לְאָרְכָּהּ שֶׁל הַשְּׂדֵרָה אַתָּה צוֹעֵד, עַלִּיז לָנֶצַח,
וּשְׁנֵי תָּוֵי הָאֲבַעְבּוּעוֹת, שֶׁצּוֹמְחִים לָךְ עַל הַמֵּצַח,
נִטְבְּעוּ עַל סַף שֵׁנָה מְשֻׁנָּה בַּצֳּהָרַיִם –
אָז לֹא צָרִיךְ לִבְכּוֹת, חֲתוּלָה, כִּי לֹא צַר יִהְיֶה לִשְׁנַיִם
לְבוּשׁוֹ שֶׁל הַגּוֹרָל – עָלֶה בִּדְמוּת שֶׁל כַּף הַיָּד,
כִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲנִי פָטָלִיסְט גָּמוּר לָעַד,
וּמַדָּע שֶׁל הִשַּׂרְדּוּת חָשׁוּב מִכָּל הַמַּדָּעִים.
כָּל כָּךְ לָמָּה וּמַדּוּעַ? שֶׁיֵּדְּעוּ הַלַּמְדָנִים.
לְכִי וּרְאִי: עִירִי כְּפוּפָה, אַךְ הִיא עוֹמֶדֶת (שִׁיר מִזְמוֹר!).
אֵיזֶה שֵׁם יוֹתֵר מֻצְלַח: שְׁכֵם אוֹ, לְמָשָׁל, חֲמוֹר?
לֹא לִנְהֹם, שֵׂיָה-כִּבְשׂוֹנֶת, אֶחֱזִי רַק בַּקָּצֶה
שֶׁל אָשְׁרֵנוּ הַשָּׁסוּעַ. שְׁנֵינוּ – זוּג הוֹגֵן יוֹצֵא.
כְּמוֹ קוֹסֵם אֲנִי מַחְלִיף חֶלְקוֹת הָעִיר הָעֲנֻגָּה
בְּכִּבְשֵׂי זָהָב. הַגִּידִי, מָה, אֲנִי לֹא מְשֻׁגַּע?
כְּמוֹ לוּלְיָן, שֶׁהִשְׁתַגֵּעַ מִכּוֹחוֹ הַלֹּא יָשָׁר,
אֲנִי סוֹבֵב עִירִי עַל אֶצְבַּע וּבְעַצְמִי לֹא מְאֻשָּׁר –
אֲפַשֶּׁל, תִּצְנַח לַתֹּהוּ, תִּתְנַפֵּץ, וְהַשְּׁתִיָּה
הַחֲמוּצָה שֶׁלָּנוּ בֶּטַח תִּשָּׁפֵךְ בַּדּוּמִיָּה
עַל מְקוֹם כִּלְיוֹן החִיוִּי. אַח, תַּלְיָנִית עִם תַּלְתַּלִּים…
חוּץ מִזֶּה… נוּ-נוּ, קוּזִינָה, אַל תֵּצְאִי מֵהַכֵּלִים.

הָרֹאשׁ
I
הֶעָנָק – עַל הָאֶבֶן הַלְּבָנָה הַמְפֻצֶּלֶת
לְאֹרֶךְ עֶצֶם הַבָּרִיחַ זַבְלִית זוֹחֶלֶת.

דָּוִד מְסוֹכֵךְ עַל גּוּפִי. הִנֵּה כְּבָר הִגִּיעַ סוֹף יוּלִי.
בְּמִצְחִי, עַל גְּבוּל קַסְדַּת הַנְּחֹשֶׁת, תוֹפַחַת גֻּלָּה.

אָז מַדּוּעַ, פִּרְחָח פְּרוּעַ רֹאשׁ, אַתָּה מִתְמַהְמֵהַּ?
מעלש! וּלְאָן נֶעֱלְמוּ כָּל כְּלָבַי, אֲנִי תַּמֵהַּ.

אַף אֶחָד לֹא יַצִּיל אֶת גָּלְיָת הַקָּטָן מִפֶּגַע,
וְהָאַח הַצָּעִיר לֹא יִזְכֹּר תַ'בְּכוֹר אַף לְרֶגַע.

מַה בּוֹשֵׁשׁ הוּא לִפְעֹל, הַאִם שָׂם עָלַי עַיִן?
אַל תִּמְשֹׁךְ אֶת הַזְּמַן – אֲנִי לֹא מִתְלוֹנֵן כָּאן עֲדַיִן.

הַזַבְלִית מִכְּתֵפִי לַצָּוָאר מִזְדַּחֶלֶת.
כֹּה בִּלְתִּי נְעִימָה! וְאוֹתִי הַסְּלִידָה אוֹכֶלֶת.

קַח לְךָ, דָּוִדִּ יַקִירִי , מִרְכוּשִׁי וְהוֹנִי בְּשֶׁפַע!
מָה אַתָּה מַבִּיט? זֹאת זַבְלִית הַפְּשׁוּטָה, לֹא מַקָּק וְלֹא נְחַשׁ צֶפַע,

לֹא עַקְרָב וְלֹא עַכָּבִישׁ, לֹא נָדָל וְאַף לֹא צְפַרְדֵּעַ –
עוֹרִי מַרְגִּישׁ אוֹתָהּ בְּוַדָּאוּת, תַּאֲמִין לִי, אֲנִי יוֹדֵעַ.

מָה הַקּוֹשִׁי, הֵי, בַּחוּרִי, לִשְׁלֹף לְבַסּוֹף אֶת הַחֶרֶב
וּלְהַפְרִיד בֵּין גּוּפִי הַחוֹלֶה לְבֵין הַזַבְלִית בְּהֶרֶף

עַיִן. יַחְדָּו עִם הָרֹאשׁ בְּמִדָּה שִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנֶה,
הֶעָשׂוּי בְּלִי כָּבוֹד וּלְלֹא חָכְמָה, אַךְ לְפִי שַׁבְּלוֹנָה.

לֹא הָיָה בּוֹ מַצְפּוּן וְלֹא חוּשׁ הִסְטוֹרִי.
תַעֲשֶׂה לִי טוֹבָה, יְדִידִי, שְׁמַע לְאִימְפֶּרָטִיב קָטֵגוֹרִי:

תָּסִיר כָּעֵת אֶת הָרֹאשׁ מִן הַשֶּׁלֶד,
תַּלְתַּלִּים, אַחַר כַּךְ צִפּוּי עוֹר, סַלֵּק מַהֵר, יֶלֶד.

סַלֵּק אֶת הַכֹּל, בִּזְרִיזוּת תְּגַלֶּה אֶת הָעֶצֶם,
תַּחְקֹר תַ'תְּכוּלָה, זֶה דֵּי מְעַנְיֵן בְּעֶצֶם.

אָז תִּתְקָרֵב בְּקַלּוּת לָאֱמֶת הָאֶמְפִּירִית
(הֲתִסְלַח לִי חָרוּז?) לְאִישִׁיּוּתְךָ הַלִּירִית

וְהַהֶרוֹאִית חָשׁוּב לְהַכִּיר אֶת הַתֹּכֶן
שֶׁל מַעֲשֶׂה הַגְּבוּרָה הָרִאשׁוֹן. זוֹ אֶבֶן הַבֹּחַן,

שֶׁיִּתְרֹם לְךָ caput mortuum שֶׁלִּי, רַב הָעֵרֶךְ,
לְךָ, הַשֵּׁדוֹן הַצָּעִיר, מְשׁוֹרֵר בְּרֵאשִׁית הַדֶּרֶךְ.

הֲמוּכָן, בַּחוּרִי? תַּעֲשֶׂה עֲבוֹדָה סוֹלִידִית.
הַחֶרֶק עַל שְׂפָתַי – מיטן צווי עקן אַ שטעקן – בַּשָּׂפָה הַיִּידִית.

דו פאָרשטיין? אַל תְּעֲכֵב אֶת גּוּפִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ,
לְפַסַל דּוֹנָטֶלוֹ תִּמְסֹר אֶת הד"ש עִם הַדְּבַשׁ וְהַמֶּלַח.

עוֹד דָּבָר. אַל תִּשְׁכַּח לִמְסֹר גַּם לְגִיבֵּרְטִי (לוֹרֶנְצוֹ)
נְשִׁיקָה וְשָׁלוֹם, תְּחוּם הַמָּוֶת! שָׁלוֹם לָךְ, פִירֶנְצֶה!

הִשְׁתַּחֲווּת לָכֶם, מַלְאָכִים עִם אַמּוֹת הַכֶּסֶף,
כִּי אֲנִי מִלֵּדָה עִמָּכֶם צָף בַּבּוֹר הַסָּגֹל בַּקֶּצֶף.

גַּם אֲנִי בְּעַצְמִי מִנְּפִילִים, מֵאוֹתוֹ הַגֶּזַע.
רַק לָכֵן הִתְנַשֵּׂאתִי מֵעַל הַבְּרִיּוֹת – וְאֵין זֹאת הִיפּוֹתֶזָה.

הֲיָדוּעַ לְךָ שֶׁתְּקוּפָה חֲדָשָׁה מַתְחִילָה כְּבָר כְּמוֹ יֵשׁ מֵאַיִן?
תִּתְכּוֹנֵן לְבוֹאָהּ, וְהֵיטֵב תִּתְכּוֹנֵן, הוֹ דָּוִדְקֶה יְפֵה הַזַּיִן!

אָז הֱיֵה נָכוֹן לְמִבְצָע בְּאֶפֶס דָּמִים, הֶחָלוּץ הָרוֹצֵחַ,
פְּתַח אֶת גֻּלְגָּלְתִּי וְתִקְרָא אֶת שְׁמִי, שֵׁם הַלּוֹחֵם שֶׁלֹּא נִצֵּחַ,

שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לִשְׁכַּב עַל הָאֶבֶן הַמְּפֻצֶּלֶת.
דָּוִד מְסוֹכֵךְ עָלַי. וְעַל תְּפִיחָתִי הַזַבְלִית זוֹחֶלֶת.

II

עֲשָׂרָה לוֹחֲמִים, פַּטִּישִׁים כָּאֵלֶּה,
קָרְעוּ תַ'תַּחַת, אַךְ בְּכָל זֹאת גִּלְגְּלוּ, מִתְנַשְּׁמִים קָשֶׁה,
לְאֹרֶךְ עֵמֶק יִזְרְעֶאל תַ'גְּלוֹבּוּס שֶׁלִּי,
תַ'גֻּלְגָּלֶת שֶׁלִּי יִקְרַת הָעֵרֶךְ, אוֹ שֶׁ…
דִּמְיַנְתִּי הַכֹּל אַחֲרֵי הַשָּׁבָץ,
אַחֲרֵי מוֹתִי, הַפְּרָטִי, אַךְ בְּכָל זֹאת כְּלָלִי,
שִׁקַּרְתִּי בְּלֹא מוֹצָא,
אוֹ שֶׁלֹּא. אֲנִי, כְּגִּבּוֹר שְׁלִילִי –
מְחַפֵּשׂ גַּבְשׁוּשִׁית שֶׁל קוֹלְמִינָצְיָה,
מְמַשְׁמֵשׁ בַּכַּפּוֹנֶת שֶׁלִּי בַּמַּפָּה.
הָרֵי יְהוּדָה! הֲרֵי רְאִיתֶם,
אֵיך זְ'לוֹבָּיו שֶׁל שָׁאוּל הִתְגָּרוּ בְּחֻצְפָּה,
טִלְטְלוּ תַ'מִטְעָן הַיָּקָר מֵעַל רֶכֶס הָהָר,
אֵיךְ הוּא פַּעַם אַחַת נִשְׁמַט מִיָּדָם, כַּדּוּרִי –
שְׁמוֹנָה לוֹחֲמִים נִשְׁאֲרוּ נָכִים,
וּמִפַּחַד הַמָּוֶת הִחְרִיאוּ אֵלֶּה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּרִיאִים…
אֲבָל כַּאֲשֶׁר הִתְגַּבְּרוּ עַל הָעֲלִיָּה,
הוֹי, אֵילוּ נוֹפִים הִצְטַיְּרוּ מוּל עֵינַי,
אַף נִרְטְבוּ אֲרוּבּוֹת הָעֵינַיִם חַסְרוֹת הַחַיִּים,
עֶצֶם הַצֶּדַע (שְׁבוּרָה) חָרְקָה, וְאִם זֶה לֹא דַּי,
יִלְּלָה. בֵּינְתַיִם לְאַט לְאַט
בּוֹר הִתְחִיל לַעֲלוֹת לִקְרָאתֵנוּ. אֲנִי סָבוּר:
טוֹב שֶׁאֵין לִי כְּבָר גּוּף עַקְשָׁנִי,
נְחֻשְׁתִּי, אָהוּב וְחֲסַר דִּבּוּר…
הִנֵּה הוּא קָרֶב, בּוֹר הַתִּיכוֹן,
בּוֹר הַקְּבוּרָה, שֶׁמִּזְּמַן אוֹרֵב לִי.
סְפִינָתִי, לְאָן אַתְּ? תִּרְאִי אֵיךְ הוּא קוֹפֵץ,
כְּתִינוֹק מֻקְסָם – קְרִיבְּלֶה-קְרַבְּלֶה* –
כַּדּוּרוֹן מְזֻקָּן, אֲהוּבִי.
לְאָן אַתְּ? אַל תָּנִיפִי בֵּינְתַיִם
מִפְרַשַּׂיִךְ הַחַיִּים, תִּשָּׁאֲרִי עוֹד שְׁנִיָּה בַּמִּפְרָץ,
בִּשְׂפָתַי הַמֵּתוֹת תַזִינִי עֵינַיִם.
וַאֲנִי אֶחְזֹר אֶל מֶדוּזוֹת שֶׁל פָלַסְטִין,
אֶל סַרְדִּינִים, אֶל קוּנְכִית סְגֻלָּה.
רֹאשׁוֹ הֶעָגֹל שֶׁל פְּרוֹפֶסוֹר גָּלְיָת**
תּוֹפֵס מְקוֹמוֹ בְּמֶרְכַּז הָעוֹלָם
הֶחָמִים, הַשָׁקוּף, עִם פִּצְפּוֹנֶת,
לִילִיפּוּטִית אַחַת, גַמָּדַת-כָּזָב,
זֹאת שֶׁבְּאִי בְּשֵׁלוּתָהּ בָּחֲרָה
בְּעַפְעַף הָדָר שֶׁל הֶעָנָק הַנֶּחְרָב.

הַקְּרָב הַגָּדוֹל בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים
(מצד אחד)

1. כדרלעמר

הַזּוּזִים בָּהֶם, הַחֹרִי, הָאֵימִים – מִי הֵם בַּדָּם?
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁטְּרַגְלְדִיטִים, מְרַצְּחִים, אוֹכְלֵי אָדָם.
וְהָעֲנָקִים הָרְפָאִים, הָעֲמָלֵקִים, הָאֱמוֹרִים?
אוֹמְרִים שֶׁהֵם קוֹפֵי אֱנוֹשׁ מְאוֹד מְאוֹד אַכְזָרִיִּים.
יֵשׁ אוֹמְרִים, אַךְ מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא אֲנִי – כְּדָרְלָעֹמֶר,
הֲרֵי בְּנֵס לֹא הִתְפַּגַּרְתִּי כְּשֶׁמֵּהֵם עָשִׂיתִי חֹמֶר.
שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה כָּל אֵלֶּה מִפְלָצוֹת עָבְדּוּ אוֹתִי,
אָז אֵין פֶּלֶא שֶׁבֵּינְתַיִם נִכְנְעָה תּוֹדַעֲתִי
לַטֶּבַע שֶׁל נִיבֵי הַחֶרֶב וְכֻסְתָּה הִיא בְּפַרְוָה (וְהַלֶּסֶת מְרֻבַּעַת),
וְלִסְפֹּר כְּבָר לֹא יוֹדַעַת.
אַךְ הַכֹּל פָּשׁוּט: תַ'כָּרֶס מְמַלֵּא מִבְּלִי מֵשִׂים
וְקִיבִּינִימָט מֵעִיף אֶת הַזּוּזִים הַמְּאוּסִים.
בְּחַצָּצוֹן אֲנִי מַכֶּה בָּאֲחוֹרַיִם הַזְּחִיחִים
לָאֱמוֹרִית, וּבְעֵמֶק הַשִּדִּים עוֹד אַרְאֶה לַמְּלָכִים
אֵיךְ לִדְפֹק אֶת הָעִילִים. זֶהוּ… מָה אִם מִבִּפְנִים
בְּשֵׂעָר כֻּסְּתָה הָאֹזֶן? רְאוּ אֶת עַצְמְכֶם, זוֹנִים,
רְאוּ אֶת פַּרְצוּפֵי הַזֶּפֶת הַצָּצִים מִבּוֹר גָפְרִית,
תִּצְעֲקוּ – לֹא בָּאָה אִמָּא שֶׁלָּכֶם הַחַד הוֹרִית,
שֶׁיָּלְדָה אֶתְכֶם בְּעֶצֶב. וּלְבַד תֵּשְׁבוּ בְּלִי אמֶר;
אַךְ לְבִזְיוֹנְכֶם יֵשׁ אַבָּא: זֶה אֲנִי הוּא, כְּדָרְלָעֹמֶר.

2. תדעל

מֵי הַנָּהָר בַּבְּקָרִים – לֹא, לֹא אֲפֹרִים מִגּוּפוֹת,
לֹא, לֹא אֲדֻמִּים כְּמוֹ בַּיָּמִים. סְתָּם עֲכוּרִים. מִי עוֹד
כָּאן יִרְחַץ אֶת יָדָיו? קַל יוֹתֵר לִפְשֹׁט עוֹר מִגּוּף – חָה-חָה! –
שֶׁל שִׁנְאָב, לֹא שֶׁל עַצְמִי. תִּזָּהֵר, אֲחַסֵּל אוֹתְךָ!
שֶׁאַשְׁקֶה אֶת חַיָּלַי? שְׁתוּ, שְׁתוּ, חֶבְרֶה עֲלוּבִים,
אֶת לִכְלוּךְ תְּמִסַּת הָרֶשַׁע מִצַּפַּחַת הָעִוְעִים.
כָּאן זֶה גְּבוּל שֶׁל הַמּוֹלֶדֶת, שֶׁמֵּעֵבֶר לוֹ שֶׁמְאֵבֶר,
בְּרַע, בִּרְשַׁע, שִׁנְאָב… אִלּוּלֵא יָדַעְתִּי, נְבֵילֶה, לְכֻלָּם הָיָה לְקֶבֶר,
רֶחֶם אִמָּא, תַּאֲמִינוּ, בְּעַד גּוֹיִים וְהַגַּלְגַּל.
שְׁתוּ בְּשֶׁפַע, שְׁתוּ כַּיַּין, תְּקַבְּלוּ תּוֹסֶפֶת-עַל,
תְּקַבְּלוּ מִמֶּנִּי טִין הַקַּרְקָעִית עִם עֲצָמוֹת –
עַל הַחוֹף הַמְּמֻקְמָק תִּצְבְּרוּ לָכֵם תַ'כּוֹחַ לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר שַׁמּוֹת.
לֹא יָעַבְרוּ עוֹד יְרֵחַיִּים וְהַבַּרְזֶל יִהְיֶה אָדֹם,
אֲבָל לֹא מֵחֲלוּדָה וַאֲפִלּוּ לֹא מֵחֹם –
מִכֵּיוָן שֶׁעַד הַיּוֹם חֶרֶב טֶרֶם מִזְדַּקֶּרֶת
מִצַּוָּארוֹ הַזָּב שֶׁל בִּרְשַׁע, וּלְפַחֵד אֵין עֲדַיִן שׁוּם בִּטּוּי נִשְׂגָּב יוֹתֵר
מִשֶּׁהֶחְלִיקוּ מֵי נָהָר בִּשְׁתֵּי גוֹלוֹת הָאַחְלָמָה…
שְׁתוּ. עַל יָד נָהָר שָׁקֵט, נָקִי כְּבָר נֵצֵא לְמִלְחָמָה.

3. אמרפל

תִּלָּחֲמוּ, בַּחוּרִים, תִּלָּחֲמוּ, וַאֲנִי אֶעֱזֹר לְהָבִיא מִשִּׁנְעָר
נֶשֶׁק, אֹכֶל, בְּגָדִים וְעוֹד שֶׁפַע סְחוֹרוֹת לְאַלְתַּר
לָאֲתָר שֶׁל קְרָבוֹת הַבִּדּוּר, לְ"זִירַת הַקְּרָבוֹת",
בְּלִי מִסִּים וּבְלִי מֶכֶס, וּבְלִי מְנִיעוֹת אֲחֵרוֹת,
עִם הַרְבֵּה הֲנָחָה, בְּרִבִּית נְמוּכָה, כְּדֵי בְּפוֹעַל לִתְמֹךְ.
תִּלָּחֲמוּ, בַּחוּרִים, תְּנוּ הַתַּחַת, וַאֲנִי עִם הַסַּחְבָּק אַרְיוֹךְ
ד"ש חַמָּה מֵאֵזוֹר נַהֲרַיִם נִשְׁלַח, כְּשֶׁהַמַּצָּב יִתְאַפְשֵׁר,
נְסַפֵּק כּוּסִיּוֹת עִם שָׁדַיִם כַּאֵלֶּה עִקְּשִׁים – כַּאֲשֶׁר
בִּבְנִיַּת הַמִּגְדָּל אֲבוֹתֵינוּ קִבְּלוּ הַשְׁרָאָה מִכָּאֵלֶּה פְּלָאִים
לִבְּחִירַת הַצּוּרוֹת הָעוֹלוֹת וְחוֹבָה לִהְיוֹת גֶּבֶר בְּכָל הַתְּנָאִים,
גַּם אִם כָּל הַיָּזְמָה הִתְרַסְּקָה. וּמַבְטִיחַ אֲנִי: עוֹד נַצְלִיחַ לִרְאוֹת
אֵיךְ מֵעַל הַסְּלָעִים בְּבִקְעַת הַשִּׂדִּים יִתְמַזְּגוּ בְּנִצְחוֹן הַנְּהָרוֹת.
וּמַבְטִיחַ אֲנִי: עוֹד נִבְנֶה – נוּ, אִם לֹא הַמִּגְדָּל הַשֵּׁנִי,
לְפָחוֹת בֵּית-אָבוֹת-גִּבּוֹרֵי-הַקְּרָבוֹת. אֲנַגֵּב תַ'דְּמָעוֹת כִּלְשׁוֹנִי…

4. אַרְיוֹךְ

אַח, אַתֶּם, עֲצַבִּים-קַצָּבִים, תַּעַזְבוּ בִּמְנוּחָה אֶת הַבֶּרֶךְ.
לֹא לָקוּם, לֹא לִשְׁכַּב, לֹא לָשֶׁבֶת, אֲנִי לֹא יָכוֹל. אָז בַּפֶּרֶךְ
אֲנַפֵּץ לַמְּשָׁרְתִים אֶת פִּקּוֹת בִּרְכֵּיהֶם בְּמַכּוֹשׁ,
שֶׁאִתִּי יַחְלְקוּ יִסּוּרִים נוֹרָאִיִּים, דְּפוּקֵי-רֹאשׁ.
פַּרְעוֹשִׁים שֶׁכְּמוֹתְכֶם, מֵאוֹכְלֵי-חֲסָדִים תַּהַפְכוּ לְאוֹכְלֵי-חֲרָאִים,
אֶת הַבּוֹס הַבָּרִיא, אַרְיוֹךְ בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים, תִּזְכְּרוּ בַּחַיִּים הַבָּאִים,
תַּחְלְמוּ עַל אוֹתוֹ הַפְּרִינְצִיפּ "בַּחִנָּם" שֶׁשָּׁלַט בְּעֵבֶר-הַזָּהָב,
כְּשֶׁתֵּלְכוּ לָעַבְדוּת הַמָּרָה שֶׁל שִׁנְאָב,
וְאוּלַי לֹא חֲלוֹם – וְלֹא תִּזְכְּרוּ – וְלֹא בְּעַבְדוּת –
לְקִנּוּחַ תִּהְיוּ לְזִבְלִית, לְתוֹלָע, לְרִמַּת בּוֹר רָדוּד,
וּלְיֶתֶר דִּיּוּק – תְּעָלָה רְגִילָה תִּהְיֶה מְּנַת חֶלְקְכֶם, מְשָׁרְתִים אֲטוּמִים!
בַּעַל הַבַּיִת חוֹלֶה, אַךְ גְּמִישׁוּת הַקְּשָׁתוֹת כִּהְיוֹתָן לְפָנִים,
וְהָאִם סַכִּינִים לֹא חַדּוֹת? לֹא וָלֹא! וַאֲנִי בִּכְּאֵב מִתְפַּתֵּל;
כְּדֵי אוֹתוֹ הַכְּאֵב לְהַרְדִּים יִתָּכֵן שֶׁבָּכֶם אֲטַפֵּל,
עֲלֵיכֶם אֲנַסֶּה אֶת כּוֹחָם שֶׁל חִצִּים, גַּרְזִנִּים, סַכִּינִים. נַעֲשֵׂה חֲזָרָה
שֶׁל מוֹתֵנוּ בָּאֹהֶל. אֲבָדוֹן לֹא זָקֵן בְּהַרְבֵּה לִכְאוֹרָה
מֵאוֹתָהּ מַטְחֵנָה שֶׁל תִּרְגֹּלֶת הַקְּרָב. בְּלִי לָלֶכֶת לַשֶּׁבִי נְקַבֵּל פְּנֵי הַסָּב.
כָּל רִאשׁוֹן גַּשׁ אֵלַי וְהַגֵּשׁ אֶת הַבֶּרֶךְ עַכְשָׁו…

מרוסית: גלי-דנה זינגר, נקודא זינגר

הערות המתרגמים:
* קְרִיבְּלֶה-קְרַבְּלֶה – מילות השבעה מהמחזה הפופולרי ביותר "מלכת השלג" מאת יבגני שווארץ, על פי אגדת הנס כריסטיאן אנדרסן.
** ראשו העגול של פרופסור גלית – רמז על הרומן "ראשו של פרופסור דואואל" מאת אלכסנדר בֶּלַיֵיב, אחת היצירות הפופולריות של המדע הבדיוני הסובייטי. הדמות המרכזית – ראש נטול גוף שנשמר חי בתנאי המעבדה – הייתה למשל של אינטלקטואל קירח.

מודעות פרסומת